:: מיומניו של לקוח ::

האמת - זה לא עובד מבריק בארץ, כנראה מאחר ואין מספיק משתמשים פה.

בואו ננסה לשנות את זה.

אין כרגע הרבה הזמנות, אבל זה צפוי להשתנות - רוצים אחת? השאירו תגובה.

מרגע פתיחת החשבון, וקבלת הזמנות, אודה לכם אם תמשיכו לתת הזמנות למי שביקש פה, ולהודיע לי בתגובה או בדוא“ל. אני אסמן למי כבר נשלחה הזמנה.

fifo.

דרישות: pc או mac, חיבור אינטרנט בפס רחב, רצוי חבילות עם אפלינק מוגדל (אנא, בלי - 750/96, חבל לבזבז הזמנות).

עדכון: אחרי כ-100 הזמנות ששלחתי, אום מאליק מציע דרך קלה יותר. כנסו לכאן.

אמ… מסתבר שהלינק שהיה פה להזמנות דרך אום מאליק אינו פעיל עוד. קצת קשה לי כרגע לעזור, מאחר ואני כבר לא עובד על חלונות, ולמעשה אינני יכול להריץ ג‘וסט יותר על הנייד, עד שלא תשוחרר גירסת לינוקס. אנסה לעזור בהקדם.

עדכון 20070517 - אום מאליק דאג לעוד 20,000 הזמנות לכל דורש, לאחר שה-10,000 הראשונות נגמרו תוך יומיים. הצטרפו אלינו כאן.
ליאור, אלי ותומר, לידיעתכם.

אז אחרי שהתעוררה המחשבה לעבור החלטתי לבדוק את עצמי, והתנתקי מחלונות.

לינוקס, הנה אני בא. קחו את הנאמר כאן יותר מכל כהתנסות ראשונית. לא היתה לי שום כוונה להיאבק על מנת לעבוד עם המחשב שלי. אני בא עם ידע של ניהול לינוקס כשרת, לא כשולחן עבודה, ללא ממשק חלונאי, ועם הרבה שנים על חלונות של מיקרוסופט. אולי כדאי גם לציין שאני מתקין על לפטופ, דבר שקצת יותר מקשה על מערכת ההפעלה. מצד שני, החומרה די סטנדרטית - אינטל קור דואו, גיגה זכרון, כרטיס רשת רילטק, רשת אלחוטית של אינטל, כרטיס קול אינטל HDA, וכרטיס מסך אינטל 950GMA.

תחילה, מאחר ומדובר היה בניסוי, צריך לפּרטש. החלטתי ללכת על הפצת זביון לינוקס, שכן, כפי ציינתי, כבר טענתי אותה בעבר והיא נראתה לי די טובה. מלא בכוונות טובות, העליתי אותה וניסיתי להשתמש בתוכנה המובנית על מנת לפצל את הדיסק שלי. בובקס. לא עבד. טוב נו.. מזל שיש את ג‘יפארטד לייב סי.די.. למי שלא מכיר, זה כמו פארטישן מג‘יק, רק, כמיטב המסורת הלינוקסאית, חינם. חמישה קליקים ובערך שעתיים אחרי ויש לי 15 גיגה מוכנים ומזומנים ללינוקס דסקטופ הראשון שלי.

התקנתי את זביון 3.26, הגרסה שכבר היית לי צרובה מלפני כמה שבועות. אז דבר ראשון - זביון יפה. זה לא רק בריל. היא פשוט יפה. הטפט הראשוני, תפריט ה-“התחל“ שלה, הכולל לאונצ‘ר, מריץ אפליקציות דמוי קוויקסילבר (מק) ולאונצ‘י (חלונות), מובנה, קיצורים שמישים. סביון מגיעה במודל הכל כלול - אופן אופיס (האלטרנטיבה לאופיס כמובן..), אבולושן (תחליף אאוטלוק עם חיבוריות לאקסצ‘יינג‘), תוכנת וי.פי.אן, סקייפ, פיירפוקס, סימונקי ועוד ועוד. לכל תוכנה מינימום שלוש אלטרנטיבות. מה לא עבד לי? הרשת האלחוטית בבית, המוגנת wep, דורשת מפתח ומנהל הרשתות של זביון לא הסכים בשום אופן לשמור לי אותה (למרות שעשה סימנים של כאילו, וביקש באופן קונסיסטנטי את הסיסמה לארנק הוירטואלי שלי (אגב, גם פיצ‘ר נחמד). ותוכנות הצריבה, שיש כאילו למכביר בדיסטרו, כולן ייצרו לי תחתיות. וכן, לא הצלחתי לשכנע את הזביונת שאלט+שיפט מחליף שפה. ואולי מכל לא אהבתי שניהול החבילות נעשה דרך emerge. יאללה בי.

התקנתי את אובונטו 7.0.4, פייסטי פאוון, או בעברית עופר עצבני. אהבתי את הממשק הנקי מאוד. אבל אחרי זביון, הנקיון הזה הרגיש לי כמו ללכת בתחתונים ביום די צונן. הבסיס היה שם כמובן - פיירפוקס, אופן אופיס, אבולושן, וגם אהבתי את התפריט הבסיסי של הוספה והסרת תוכנה. עברית עבדה לי מיד, דרך אלט+שיפט האלמותי. רשת אלחוטית לא עבדה לי כלל וכאמור, מאחר ולא היית לי כל כוונה להתחיל להיכנס פנימה ללא החלטה ברורה שזה הדיסטרו שאני רוצה, אמרתי לה סיונרה.

התקנתי את סנטוס 5. למען הגילוי הנאות, עם סנטוס (או PNAELV עליו היא מבוססת) אני מרגיש בבית - זה הדיסטרו איתו אני עובד יום יום על שרתים. ולמרות זאת, דבקתי בהחלטה ש-“לא נכנס פנימה“. אין עברית, אין רשת אלחוטית, ננננננקסט!

התקנתי את זביון 3.3 אחרי הורדת הדי.וי.די העדכני. אותן בעיות מהגרסה הקודמת, רק שהפעם כרטיס המסך לא זוהה כראוי, הגדרות התצוגה והאקסלרציה לא עבדו. שיט אין דה יוגורט.

חזרתי לאובונטו. החלטה הייתה קלה יחסית - העברית עובדת, את בעית כרטיס הרשת אני כבר אפתור, וחבילות נוספות ניתן להתקין די בקלות. ואכן, בעית הרשת נמצאה די מהר והיתה פחות סבוכה ממה שחשבתי. התקנתי את בריל, gaim על מנת להתחבר ל-gtalk, msn ו-y! messenger, סקייפ ויאללה קדימה. עבודה. נתקע. רסט. עבודה. נתקע. רסט. עבודה. נתקע. כמעט והתייאשתי - אני והשטויות שלי. איפה בילי לנד, כולה אי של נוחות? עוד צ‘אנס קטן אולי? מישהו באיזה פורום עלום כתב שבעיות התקיעה נגרמות ע“י פיירפוקס. שוא“ש? היתכן? כן, כן. עם מעבר לאפיפאני, דפדפן אחר באובונטו, לא נרשמו עוד תקיעות. עוד כמה שינויים כמו מיפוי המחיצה של חלונות כניתנת לכתיבה (ברירת מחדל בזביון, אגב) ונותרתי רק עם בעיה אחת של שליטה נוחה בווליום.

בקיצור (ותאמינו לי שיש עוד הרבה מה לכתוב על חווית המעבר), אני על לינוקס, ודי נוח לי. אני לא ממליץ לאף אחד על החוויה כרגע. חלונות שנות אור קדימה בנוחות משתמש, לפחות ההתחלתית.

לא ידעתי ששעתיים ורבע (וממשיכים לספור) יכולות להמשך כל-כך הרבה זמן.

אין לנו מילים אחרות בכדי לתאר את המצב למעט לומר כי בלוגלי נפל. צר לנו מאוד, אך השרת שבלוגלי יושב עליו, אינו זמין משעה 11 לערך.

לא כל הפרטים ידועים לנו עדיין, אך מה שכן ידוע הוא כי השרת ”נפל“ ולאחר האתחול שלו נדרשה בדיקה של מערכת הקבצים (fsck). ריצת הבדיקה עורכת זמן ואורכה תלוי במספר גורמים כגון גודל הדיסקים ומצב הקבצים.

כרגע אין לנו אלא להתנצל ולקוות כי בלוגלי יחזור במהרה. נודה למי שיכול שיפיץ את המידע הזה כך שמשתמשי בלוגלי יוכלו לקבל עדכון כלשהו.

צוות בלוגלי

–

ועוד משהו ממני - יש לנו כמובן גיבוי, ולפחות בהיבט זה אין מה לדאוג. על יציבות השרת הנוכחי (99.6%) אלעד כבר כתב בעבר, ואני יכול לעדכן שאנו מחכים בקוצר רוח לשדרוגו בשרת חדש ואחסון בחווה חדשה, כפי שהובטח לנו ע“י ספק השירות.
שלא נדע עוד ימים כאלה.

תום

–

עדכון - 17:40 (כ-7 שעות אי זמינות בנתיים) על פי סייט5, החל תהליך של ביסוס חומרה ובקרוב יתחילו עם שיחזור גיבוי מאמש. בנוסף, לנו יש גיבוי מחמש לפנות בוקר זמן ישראל, כך שתלוי באיזה גיבוי הם ישתמשו, יתכן ואנו נבצע שיחזור נוסף.

עדיין אין לנו צפי לגבי זמינות שירותי בלוגלי, אבל מקווים שתהליך זה גם יפתור את הנפילות הקטנות (אך מעצבנות) שהיו לנו עד כה.

עדכון - 19:00 בלוגלי חזר!! אנו עדיין בודקים, אבל בנתיים נראה טוב.

(דרך דיג) גבירותי ורבותי, סטיבן קולבר(ט) הוא האמריקאי החי המדהים מכולם. זו האמתיות, ישר ממעי שלי. ועל כן אני נענה ברצון לקריאתו לגרום גם לגוגל להבין זאת.

nope. there is certainly no doubt in my mind to the fact the stephen colbert is indeed the greatest living american. and my personal hero. well, at least his giant brass balls are, anyway.

עדכון: הפוסט נכתב בחלקו בשבוע שעבר, בעת עומס. הזנחתי, ובנתיים סטיבן כבר מזוהה עם התואר המתאים לו. כבוד.

לא חשבתי שזו דילמה בה אתחבט אי פעם. אבל הנה, לחיים יש דרך לצבוט לך בלחי ולעורר אותך לשאלות קיומיות כמו ”האם אני רואה עצמי כמשתמש מק“.

אני משתמש בחלונות שנים, נוח לי עם הסביבה. אני מכיר את החסרונות שלה אינסייד אנד אאוט גם כמשתמש וגם כאיש IT, אבל אני גם מכיר ביתרונות האדירים שלה. זה לא אומר שאני מגביל עצמי לחלונות, ובאופן כללי אני חושב שאני בוחר ללכת על מה שהכי מתאים לצרכים. אני לא עובר ללינוקס על גבי שולחן העבודה, כי למעט זביון לינוקס, אותו ניסיתי לאיזה שעה לפני שבועיים, עוד לא מצאתי שולחן עבודה לינוקסאי שלא גורם לי לפתוח חלון טרמינל אחרי חמש דקות שימוש (ואסייג גם את זביון בכך שיותר התמקדתי ב-eyecandy שלו לעומת שימוש פרופר, כך שיכול מאוד להיות שגם הוא לא שם בשבילי). אני אני משתמש בלינוקס המון כשרת כמעט לכל דבר אפשרי. ולהפך עם חלונות, בה אני לא משתמש כשרת, למעט לטובת Exchange (ניתן לקרוא גם כאן בתגובות).

היה לי דסקטופ של מק על שולחן העבודה, מסך ליד מסך, לשבוע או שבועיים לפני כשלוש שנים, ולא כל כך אהבתי. יותר נכון, לא הרגשתי שום צורך לעבור.

אני לא אוהב את אקספלורר של חלונות (לא הדפדפן, זה שעובדים על קבצים איתו), ועוד הרבה פחות אהבתי את האלטרנטיבה של מק (finder?). בשבילי רק total commander. כך אני מנהל את קבצי. כך אני מריץ תוכנות. כך אני פותח זיפּים, רארים, טאר גי זטים, רואה תמונות, מריץ סרטים. אפילו פטפ אני עושה ככה. אני לא יודע אם יש אלטרנטיבה לזה במק. האם במעבר אני אאלץ לעבוד עם מערכת רב חלונאית לניהול קבצי? בלי אלט-אפ7 לחיפוש? בלי קונטרול-די לקיצורים? אני לא חושב שאני מכיר בתת-מודע, בסוג הפעולות שכבר לא חושבים מאית שניה כיצד לבצע אותן, דרך אחרת לצפות בתוכנם של קבצי טקסט מאשר אפ3, או לערוך אותם עם אפ4. הכל כבר ברמת רפלקס. מותנה, שיש לי טוטל קומנדר, ודרכו… טוטל קונטרול.

יותר מזה, אני גם נוטה להסכים באופן כללי עם המניפסט בעל השם הבעייתי אני שונא מק, אותו הייתי משכתב את לאני לפעמים שונא משתמשי מק ומה שהם מייצגים. אני מדבר על אותם משתמשי מק המצליחים לעצבן אותי כשהם מפנים אותי לבררה, כביכול שוחטת פרו קדושות, כמו למה אפל מק ביתי מתאימים לארגון, כשכבר בדף הראשון, בשש נקודות, כתוב גיבוב של שטויות שקומפיוטר וורלד צריך להתבייש שהוא מעז לפרסם.

והנה, למרות הכל, אני חושב על מעבר, כחלק מהתחלה חדשה. אני מסתכל על הדסקטופ שלי, ולמעט זוג החלונות הקדושים של טוטל קומנדר, ווינדוס לייב רייטר, וג‘יטוק, לא ממש יחסר לי כלום. בן אומר שגם ככה אפשר לעבוד עם פרללס (אבל אז, בעצם, מה הרעיון?). לגון סיפר לי שהוא מאוד שלם עם המעבר. אני גם מקווה שאבנר יעלה על הכתב קצת על ההתנסות שלו עם המק החדש.

מה דעתכם?

זה מדהים איך ההקדמה של דני רובס לרכבות עדיין מרגשת אחרי כמעט שני עשורים וכעשר פעמים ששמעתי אותו מספר את זה. ואולי בגלל.

רציתי לכתוב על הבל פיך באריכות, אבל הטוקבקיסטים כבר עשו את עבודתם נאמנה.

תתמודד יא בכיין.