:: מיומניו של לקוח ::

לא ידעתי ששעתיים ורבע (וממשיכים לספור) יכולות להמשך כל-כך הרבה זמן.

אין לנו מילים אחרות בכדי לתאר את המצב למעט לומר כי בלוגלי נפל. צר לנו מאוד, אך השרת שבלוגלי יושב עליו, אינו זמין משעה 11 לערך.

לא כל הפרטים ידועים לנו עדיין, אך מה שכן ידוע הוא כי השרת ”נפל“ ולאחר האתחול שלו נדרשה בדיקה של מערכת הקבצים (fsck). ריצת הבדיקה עורכת זמן ואורכה תלוי במספר גורמים כגון גודל הדיסקים ומצב הקבצים.

כרגע אין לנו אלא להתנצל ולקוות כי בלוגלי יחזור במהרה. נודה למי שיכול שיפיץ את המידע הזה כך שמשתמשי בלוגלי יוכלו לקבל עדכון כלשהו.

צוות בלוגלי

–

ועוד משהו ממני - יש לנו כמובן גיבוי, ולפחות בהיבט זה אין מה לדאוג. על יציבות השרת הנוכחי (99.6%) אלעד כבר כתב בעבר, ואני יכול לעדכן שאנו מחכים בקוצר רוח לשדרוגו בשרת חדש ואחסון בחווה חדשה, כפי שהובטח לנו ע“י ספק השירות.
שלא נדע עוד ימים כאלה.

תום

–

עדכון - 17:40 (כ-7 שעות אי זמינות בנתיים) על פי סייט5, החל תהליך של ביסוס חומרה ובקרוב יתחילו עם שיחזור גיבוי מאמש. בנוסף, לנו יש גיבוי מחמש לפנות בוקר זמן ישראל, כך שתלוי באיזה גיבוי הם ישתמשו, יתכן ואנו נבצע שיחזור נוסף.

עדיין אין לנו צפי לגבי זמינות שירותי בלוגלי, אבל מקווים שתהליך זה גם יפתור את הנפילות הקטנות (אך מעצבנות) שהיו לנו עד כה.

עדכון - 19:00 בלוגלי חזר!! אנו עדיין בודקים, אבל בנתיים נראה טוב.

זה מדהים איך ההקדמה של דני רובס לרכבות עדיין מרגשת אחרי כמעט שני עשורים וכעשר פעמים ששמעתי אותו מספר את זה. ואולי בגלל.

בשבועות האחרונים תיבת ה-gmail שלי חגה סביב 98 אחוזי תפוסה.

אינני מוותיקי gmail, וקיבלתי הזמנה (מאוחרת, כי כבר היו בטוחים שיש לי, או לפחות כך טענו..) בספטמבר 04‘. התחלתי להשתמש בה מידית מאחר והיא מאוד תאמה את מודל השימוש שלי (חפש, אל תמיין, אל תמחק). ההודעה הראשונה ששלחתי, מתוך כ-4000, הייתה לאבנר. הראשונה שקיבלתי היתה מעצמי, מהעבודה דאז, בנוגע לאופן סולריס. ההזמנה הראשונה נשלחה לאבנר. אח“כ לחבר לעבודה שרצה דוא“ל פרטי על מנת להתחיל ולהפיץ את קורות החיים שלו. מאותו חבר לעבודה גם קיבלתי את הדוא“ל הראשון (קורות החיים שלו, אלא מה?). ובכלל, עם השנים התיבה הפכה למוקד הדוא“ל שלי, עם הפניות מכמה וכמה וכמה תיבות דוא“ל אחרות של פרויקטים, חברות עבורן יעצתי, מיזמים, וכמובן דוא“ל מכאן ומשם, סה“כ כרגע מופנות אליה\ממנה 11 כתובות דוא“ל. ועכשיו הדילמה. עם כל ההיסטוריה שנערמה שם, מה לעשות? מה למחוק (חוץ מספאם)? אוף…

———-

כמעט חודש לא כתבתי. שינויים שקורים מאחורי הקלעים והצורך לשמור אותם בסוד מעיבים על הרצון שלי לכתוב. אם אני לא יכול לכתוב על זה או לפחות לא להרגיש צורך להסתיר את זה בינתיים, אז לא לכתוב בכלל. זה משהו טוב.

———-

הילד היה שבוע בבית עם דלקת עינים. רק אני הצלחתי להחזיק אותו ולטפטף טיפות\למרוח משחה. הוא מאוד כעס עלי, ובלילה היה אומר ”לא רוצה, לא רוצה“ מתוך שינה. מבאס ת‘תחת. אחרי שסוף סוף יצאנו מזה, עכשיו אשתי עם הדלקת, וגם לי התחיל לגרד.
———-

אנחנו ממש צריכים חופש. לא משהו ארוך (ארוך רצוי כמובן, אבל לא הכרחי). איזה קפיצה קטנה לאירופה. לכשנעשה זאת, זו תהה הפעם הראשונה שנשאיר את הילד לבד אובר-נייט.

———-

כמה דברים ששלחתי למייל הסגול עם הנקודות הצהובות שלא פורסמו, אז הנה לכם -

כמה פעמים השאלה הזו נשאלה על מנת שתופיע בשאלות ותשובות של אתר מקדונלדס?

ברזיל: פטמה בכף הרגל. רוסיה: איבר מין גברי ביד. אבולוציה?

המשחק הגרוע. באמת. טנק של אהבה.

פרופ לארץ נהדרת. העכבר של אומלטה.

———-

על הכותרת חשבתי בטעות הבוקר. סלוגן לקפה טורקי. יש קונים? יכול לעבוד גם כסטיקר בכוון אחר לגמרי ”ישמור אותך ה-HELL“.

———-

אפרופו סטיקר. לפני כמה חדשים ראיתי בסופר ריחן לרכב בצורת מגן דוד כחול לבן, עם הכיתוב - הריח של המדינה. מישהו באמת רוצה את הריח הזה?

(דרך דיג) אני לגמרי יכול לדמיין את אבנר ואותי ככה…

עדיין משחקים ב-wii.

עוד טיסה, עוד בדיקה, והאינטרנט האלחוטי החינמי (תודה!) של 012 בנתב“ג עדיין לא מכיר בפיירפוקס בגלל אותו באג מטופש.

(דרך דיג) אתה גם…

על מנת להודיע על פתיחתו של אתר חדש ברשת.

אחד י. קלינגר פתח אתר המיועד לעשות טוב לפחות לסבתא אחת, ומוכן אפילו לסכן את שפיותו ע“י דייטינט בלתי פוסק (אני מקווה בשבילו) בחודשים הקרובים שלכן, בנות המין המעניין, החכם, הגבוה, הרזה והצמחוני, בלי מוּ בעיניים.

בקשתי האישית היא שלא תשפטי אותו, למרות שהוא ”שמאלן צדקני, שמנסה להגן על פרטיות בכל מחיר, שנוטה לקבל חשיפה תקשורתית על שטויות וגם על דברים רציניים, שמאמין עוד בשלום ובשוויון בצורה אמתית, שמנסה לחצות גשרים שכמעט לא חשבו שאפשר ולהשכין שלום בין אויבים בלי להשתמש באלימות ושמאמין יותר מכל בלעשות כיף, גם אם התקשורת מפרגנת, שמנסה איכשהו עוד בשנות ה2000 להיות ציוני ריאליסטי (ומקבל מחמאות רבות על כך, אולי אפילו יותר מדי), ושנבחר לאחד מהגברים ששווים התחייחסות ברשימת 40 הצעירים המבטיחים של דה-מרקר.“.

בהצלחה. לכולנו. שלא נדע עוד גלובריאליטי.