:: מיומניו של לקוח ::

צולמה עם Casio Exilim EX-Z1080 (לא ממליץ)

סה“כ 18 תמונות, נתפרו עם hugin, מעט מאוד עריכה עם gimp.

ואם כבר אני מעלה תמונה, ובכלל כותב פה משו.. זוכרים שהיתה חרא קליטה ב-yes בעת המלחמה? לא ספינות, לא ראדרים. סתם חרא.

צולמה עם הטלפון שלי, Motorola V6 MAXX

התמונות מאותו גג.

ומפנים את דרכי עם הסגולה. קצב, רמון, וההוא מהגמלאים (לכאורה) - אתם לא לבד.

לא כתבתי המון זמן. הסיבה העיקרית היא שאני בין עבודות כרגע, בין שכיר ליזם, בין עבודה ללוגיסטיקה של הרמת עסק חדש בארצנו הקטנטונת, אך משופעת ביורוקרטיה.

—

רגע מצחיק ביותר בשבועות האחרונים – חולצת ה(גיק אלרט) ?got root שלי מתפרשת ע“י שומר בבניין כקריאה לחזרה לשורשי היהודים. התחברו גם אתם.

—

אורנג‘ vs סלקום.

סלקום, בתפישתי, ואני מניח גם של אחרים, היא חברה עממית משהו, מדברת לכולם. אורנג‘ יותר אלטיסטית, יומרנית, פונה לעסקים.

פרסומות לחוד ושירות לחוד כנראה…

סלקום, 5 דק‘ המתנה לנציגה עסקית בחלק מבודד, שקט וממוזג להלכה של מרכז השירות (פולג, נתניה). שירות קורדיאלי, מקצועי מאוד. פתיחת לקוח עסקי חדש, חותמת מעסיק קודם, חותמת החברה החדשה, כרטיס אשראי. גמרנו (כמעט..).

אורנג‘, 45 דקות המתנה בסניף מלא ורועש (מרכז שרונה, צומת רעננה), באמצע יום, באמצע שבוע (תגידו, אנשים לא עובדים???). דבר ראשון ששאלתי עוד לפני שלקחתי מספר, זה האם מספיקה חותמת חברה על מנת להעביר לקוח פרטי לחשבון עסקי חדש, התשובה היתה ”כן“. כאמור, 45 דקות אח“כ, מתיישבים עם מישהי נחמדה, אבל מקצועיות אההה. נדרשה עזרתה של ”העוזרת לכולם“ בסניף, מאוד יעילה, אבל מתייחסת כאילו אני חבר שלה. אני לא. התייבשתי 45 דק‘ סתם. לא פתחו חשבון עסקי כי היתה חסרה ניירת מפה עד הודעה חדשה… סגרנו על כך שעד שהיא מקבלת את המסמכים, אני אוגדר כמשלם צד ג‘ על לקוח פרטי. נפלא…

יום אחרי התברר שסלקום לא יעילים כפי שחשבתי.. נסיון חיוג לשותפי בארה“ב לא צלח. מסתבר שלמרות שאני בעל שלושה קוי סלקום, וכל חשבונותי מול סלקום שולמו ללא דופי, סלקום התייחסו אלי כלקוח חדש וככזה סגרו לי שיחות לחו“ל. לפחות היו מציינים זאת בעת המעבר.. שיחה אחת לכוכביתאפסאחתשתיים, הסבר קצר לבחורה המאוד אדיבה ו-20 דקות עד שהיא בדקה את ענייני ושינתה הגדרת מערכתוהכל סודר.

—

כנראה שבענף הבנקאות העסקית בארץ או שנעקצו יותר מדי פעמים, או שפשוט אינם רעבים מספיק. פניות לבנקים השונים נעו בין תביא תדפיס מחשבונך הפרטי, לבין חתימת ערבות אישית במקרים הקיצוניים.

בדיסקונט, ברגע שעשו, אני מניח, את הקשר בין חשבוני הפרטי אצלם לבין בקשתי לפתיחת חשבון עסקי נהיו הרבה יותר נחמדים. תודה אבל לא תודה.

בנק הפועלים נהיו הרבה יותר פרקטיים כשהבינו שאני בודק אותם מול בנקים אחרים (יתכן שגם פה נבדקה היסטוריה אישית). בסוף סגרתי בלאומי, למרות שהיה לי מאוד קשה למצוא מספר טלפון לפתיחת חשבון עסקי חדש, היה סניף עסקי עימו עבדתי בעבר, אז פשוט ניגשתי אליו.

עוד מעניין לציין שכל הבנקים אליהם פניתי (אלה שמצאתי מספר טלפון רלוונטי ב-144…) ביקשו ללא יוצא מן הכלל מספר תעודת זהות, שזו לדעתי חוצפה בלתי רגילה. אם יש דבר המזהה אותך חד ערכית בישראל, ויכול לשמש אותם ואחרים מי יודע באיזה צורות, זה מספר תעודת הזהות. וללא בושה, איזה מענה טלפוני שמי יודע מי נמצא בצידה השני, מרשה לעצמו לדרוש מספר זה, רק על מנת להעביר אותך למישהו רלוונטי. בארה“ב, מנסיוני, את הסושיאל סקיוריטי כמעט אף אחד לא מבקש.

אגב, עוד לשם השוואה, שותפי בארה“ב פתח חשבון בנק עסקי במוסד מכובד באינטרנט, ללא כל אינטראקציה אם גורם אנושי, ומספר ימים אחרי קיבל את כרטיס האשראי בדואר.

כשהגיע לארץ וניגש איתי לסניף על מנת להוסיפו כמורשה חתימה או אפילו הביע פליאה (בדרכו הייחודית שגרמה קצת לפדיחה LOL) על מה ולמה אני מכיר את אנשי הסניף בשמותיהם.

—

עבודה חדשה לפטופ חדש. בחרתי טושיבה מדגם A200-10W. הלפטופ הכי עארס בצ‘חונה – שחור מבריק, קימורים של סובארו 89 קופה עם כנפיים מפיברגלאס, אפילו נוריות חיווי הנראות כמו אולטרה סגול בתחתית אותה סובארו. בל נשכח גם את שתי מסננות שקופות מעל רמקולים של Harman Kardon…

מצד שני – מחיר מצוין למפרט, ומשקל סביר לגמרי, בייחוד שמשווים למפרט ומחיר של התחרות.

לאובונטו היו כמה בעיות עם הרשת האלחוטית (4965AGN), וכרטיס הקול. שתיהן נפתרו.

מומלץ.

—

ברמה האישית התקופה מאוד מאתגרת. מצד אחד מעביד שיודע שאני עוזב, ולמרות זאת מאוד תומך, מצד שני מצפה (ואני גם חושב שההגינות מחייבת) שאתפקד כמו שצריך. ויש כמובן, המון עבודה על המיזם החדש, כאשר שם ליבי, וכן אותה ביורוקרטיה המחייבת אותי להיות בכל מיני מקומות באמצע יום העבודה, וגם פגישות עסקיות המחייבות אותו הדבר ממש. מה שנפגע בסופו של דבר זה הזמן שלי עם משפחתי.

—

יצא לי לפגוש בשבועות האחרונים כמה חברה מהביצה שעד כה רק קראתי אותם. מעניין. עכשיו אני יודע מי לא וולווט.

—

מייקל ארינגטון (טקקראנצ‘) כתב אתמול תגובה מאלפת על כך שצ‘רלס קופר מ-CNET השמיץ אותו ובלוגרים טכנולוגיים אחרים בנושא קבלת כסף על כתבות. שווה קריאה, ונותן זוית מעניינת ומאוד תקפה לדעתי על מה קורה לעיתונות הישנה בעידן העיתונות החדשה – הבלוגים.

—

ויינט מדווחים שהחברים מאינטרנט זהב לא לומדים כלום. אני מצטער שלא תבעתי אותם גם בזמנו. לפחות התחיל מזה בלוג…

—

אני נכנס לתל אביב הרבה מעבר לרצוי (פעם בחודש גג). אני שם פעמיים שלוש בשבוע. נו שויין.

אפילו הייתי בדיסקוטק בתל-אביב. פעם ראשונה מזה 7 שנים לדעתי.

—

זה רק אני, או גם לאחרים יש אסוציאציה מאוד ספציפית כשאשר רואים חבילת טישו בחדר ישיבות עם שולחן גדול ופקידת קבלה מאוד נאה? אילו רק הקירות יכלו לדבר…

—

ירון שלח לי הרגע לינק לעטיפות האלבומים הגרועות בכל הזמנים. פלא שאנשים רוצים רק מפ3?

—

אני בפייסבוק, בואו גם. תגידו הי. זירקו עלי כבשה.

ותודה לעמרי שהפנה את תשומת ליבי לעובדה.

במקום ללכת לזבלנים, בידקו את השירותים של סייט 5, שם אנו מאחסנים את בלוגלי.

יש גם סיכום של חנית עם עוד הצעות, ובכלל דברים שכדאי לדעת על הנושא.

גילוי נאות: הקישור לסייט 5 יכניס איזה שקל תשעין לאלעד\בלוגלי אם תמשיכו בתהליך. שווה פעמיים.

ישבתי לפני מספר דקות עם זיו, ובעודנו שותים מי נביעות+, ומסכימים שלמים עם טעם התפוח יש בדיוק, אבל בדיוק אותו טעם כמו מימייה שמילאו פעם אחת במיץ ולאחר מכן, לא משנה כמה פעמים ואיך נשטפה, לרבות מדיח כלים ו\או הדטרגנטיים המובילים בשוק, לעד יישאר בה טעם מיץ דהוי.

זה עורר בי עוד תהיה. זוכרים שהיה את כל הרעש סביב בקבוקים לתינוקות המיוצרים בעזרת מרכך הפלסטיק ביספינול A?

מישהו יודע כיצד מייצרים את המימיות הצבאיות העוברות מדור לדור?

דויד קיירזנובסקי מבלוג האבטחה operation n גילה פרצת אבטחה באקיזמט לוורדפרס (מצוינת גירסה 2.1.3, אבל כנראה רלוונטי לכלל הגרסאות).
כרגע עוד אין פרטים מדויקים על מהות הפרצה, מאחר ודויד מחכה שמשתמשים ישדרגו לגירסה מתוקנת ששוחררה ביום הדיווח, תודות לצוות וורדפרס.

לא הבנתם? שדרגו עכשיו.

אז אחרי שהתעוררה המחשבה לעבור החלטתי לבדוק את עצמי, והתנתקי מחלונות.

לינוקס, הנה אני בא. קחו את הנאמר כאן יותר מכל כהתנסות ראשונית. לא היתה לי שום כוונה להיאבק על מנת לעבוד עם המחשב שלי. אני בא עם ידע של ניהול לינוקס כשרת, לא כשולחן עבודה, ללא ממשק חלונאי, ועם הרבה שנים על חלונות של מיקרוסופט. אולי כדאי גם לציין שאני מתקין על לפטופ, דבר שקצת יותר מקשה על מערכת ההפעלה. מצד שני, החומרה די סטנדרטית - אינטל קור דואו, גיגה זכרון, כרטיס רשת רילטק, רשת אלחוטית של אינטל, כרטיס קול אינטל HDA, וכרטיס מסך אינטל 950GMA.

תחילה, מאחר ומדובר היה בניסוי, צריך לפּרטש. החלטתי ללכת על הפצת זביון לינוקס, שכן, כפי ציינתי, כבר טענתי אותה בעבר והיא נראתה לי די טובה. מלא בכוונות טובות, העליתי אותה וניסיתי להשתמש בתוכנה המובנית על מנת לפצל את הדיסק שלי. בובקס. לא עבד. טוב נו.. מזל שיש את ג‘יפארטד לייב סי.די.. למי שלא מכיר, זה כמו פארטישן מג‘יק, רק, כמיטב המסורת הלינוקסאית, חינם. חמישה קליקים ובערך שעתיים אחרי ויש לי 15 גיגה מוכנים ומזומנים ללינוקס דסקטופ הראשון שלי.

התקנתי את זביון 3.26, הגרסה שכבר היית לי צרובה מלפני כמה שבועות. אז דבר ראשון - זביון יפה. זה לא רק בריל. היא פשוט יפה. הטפט הראשוני, תפריט ה-“התחל“ שלה, הכולל לאונצ‘ר, מריץ אפליקציות דמוי קוויקסילבר (מק) ולאונצ‘י (חלונות), מובנה, קיצורים שמישים. סביון מגיעה במודל הכל כלול - אופן אופיס (האלטרנטיבה לאופיס כמובן..), אבולושן (תחליף אאוטלוק עם חיבוריות לאקסצ‘יינג‘), תוכנת וי.פי.אן, סקייפ, פיירפוקס, סימונקי ועוד ועוד. לכל תוכנה מינימום שלוש אלטרנטיבות. מה לא עבד לי? הרשת האלחוטית בבית, המוגנת wep, דורשת מפתח ומנהל הרשתות של זביון לא הסכים בשום אופן לשמור לי אותה (למרות שעשה סימנים של כאילו, וביקש באופן קונסיסטנטי את הסיסמה לארנק הוירטואלי שלי (אגב, גם פיצ‘ר נחמד). ותוכנות הצריבה, שיש כאילו למכביר בדיסטרו, כולן ייצרו לי תחתיות. וכן, לא הצלחתי לשכנע את הזביונת שאלט+שיפט מחליף שפה. ואולי מכל לא אהבתי שניהול החבילות נעשה דרך emerge. יאללה בי.

התקנתי את אובונטו 7.0.4, פייסטי פאוון, או בעברית עופר עצבני. אהבתי את הממשק הנקי מאוד. אבל אחרי זביון, הנקיון הזה הרגיש לי כמו ללכת בתחתונים ביום די צונן. הבסיס היה שם כמובן - פיירפוקס, אופן אופיס, אבולושן, וגם אהבתי את התפריט הבסיסי של הוספה והסרת תוכנה. עברית עבדה לי מיד, דרך אלט+שיפט האלמותי. רשת אלחוטית לא עבדה לי כלל וכאמור, מאחר ולא היית לי כל כוונה להתחיל להיכנס פנימה ללא החלטה ברורה שזה הדיסטרו שאני רוצה, אמרתי לה סיונרה.

התקנתי את סנטוס 5. למען הגילוי הנאות, עם סנטוס (או PNAELV עליו היא מבוססת) אני מרגיש בבית - זה הדיסטרו איתו אני עובד יום יום על שרתים. ולמרות זאת, דבקתי בהחלטה ש-“לא נכנס פנימה“. אין עברית, אין רשת אלחוטית, ננננננקסט!

התקנתי את זביון 3.3 אחרי הורדת הדי.וי.די העדכני. אותן בעיות מהגרסה הקודמת, רק שהפעם כרטיס המסך לא זוהה כראוי, הגדרות התצוגה והאקסלרציה לא עבדו. שיט אין דה יוגורט.

חזרתי לאובונטו. החלטה הייתה קלה יחסית - העברית עובדת, את בעית כרטיס הרשת אני כבר אפתור, וחבילות נוספות ניתן להתקין די בקלות. ואכן, בעית הרשת נמצאה די מהר והיתה פחות סבוכה ממה שחשבתי. התקנתי את בריל, gaim על מנת להתחבר ל-gtalk, msn ו-y! messenger, סקייפ ויאללה קדימה. עבודה. נתקע. רסט. עבודה. נתקע. רסט. עבודה. נתקע. כמעט והתייאשתי - אני והשטויות שלי. איפה בילי לנד, כולה אי של נוחות? עוד צ‘אנס קטן אולי? מישהו באיזה פורום עלום כתב שבעיות התקיעה נגרמות ע“י פיירפוקס. שוא“ש? היתכן? כן, כן. עם מעבר לאפיפאני, דפדפן אחר באובונטו, לא נרשמו עוד תקיעות. עוד כמה שינויים כמו מיפוי המחיצה של חלונות כניתנת לכתיבה (ברירת מחדל בזביון, אגב) ונותרתי רק עם בעיה אחת של שליטה נוחה בווליום.

בקיצור (ותאמינו לי שיש עוד הרבה מה לכתוב על חווית המעבר), אני על לינוקס, ודי נוח לי. אני לא ממליץ לאף אחד על החוויה כרגע. חלונות שנות אור קדימה בנוחות משתמש, לפחות ההתחלתית.