:: מיומניו של לקוח ::

ומפנים את דרכי עם הסגולה. קצב, רמון, וההוא מהגמלאים (לכאורה) - אתם לא לבד.

לא כתבתי המון זמן. הסיבה העיקרית היא שאני בין עבודות כרגע, בין שכיר ליזם, בין עבודה ללוגיסטיקה של הרמת עסק חדש בארצנו הקטנטונת, אך משופעת ביורוקרטיה.

—

רגע מצחיק ביותר בשבועות האחרונים – חולצת ה(גיק אלרט) ?got root שלי מתפרשת ע“י שומר בבניין כקריאה לחזרה לשורשי היהודים. התחברו גם אתם.

—

אורנג‘ vs סלקום.

סלקום, בתפישתי, ואני מניח גם של אחרים, היא חברה עממית משהו, מדברת לכולם. אורנג‘ יותר אלטיסטית, יומרנית, פונה לעסקים.

פרסומות לחוד ושירות לחוד כנראה…

סלקום, 5 דק‘ המתנה לנציגה עסקית בחלק מבודד, שקט וממוזג להלכה של מרכז השירות (פולג, נתניה). שירות קורדיאלי, מקצועי מאוד. פתיחת לקוח עסקי חדש, חותמת מעסיק קודם, חותמת החברה החדשה, כרטיס אשראי. גמרנו (כמעט..).

אורנג‘, 45 דקות המתנה בסניף מלא ורועש (מרכז שרונה, צומת רעננה), באמצע יום, באמצע שבוע (תגידו, אנשים לא עובדים???). דבר ראשון ששאלתי עוד לפני שלקחתי מספר, זה האם מספיקה חותמת חברה על מנת להעביר לקוח פרטי לחשבון עסקי חדש, התשובה היתה ”כן“. כאמור, 45 דקות אח“כ, מתיישבים עם מישהי נחמדה, אבל מקצועיות אההה. נדרשה עזרתה של ”העוזרת לכולם“ בסניף, מאוד יעילה, אבל מתייחסת כאילו אני חבר שלה. אני לא. התייבשתי 45 דק‘ סתם. לא פתחו חשבון עסקי כי היתה חסרה ניירת מפה עד הודעה חדשה… סגרנו על כך שעד שהיא מקבלת את המסמכים, אני אוגדר כמשלם צד ג‘ על לקוח פרטי. נפלא…

יום אחרי התברר שסלקום לא יעילים כפי שחשבתי.. נסיון חיוג לשותפי בארה“ב לא צלח. מסתבר שלמרות שאני בעל שלושה קוי סלקום, וכל חשבונותי מול סלקום שולמו ללא דופי, סלקום התייחסו אלי כלקוח חדש וככזה סגרו לי שיחות לחו“ל. לפחות היו מציינים זאת בעת המעבר.. שיחה אחת לכוכביתאפסאחתשתיים, הסבר קצר לבחורה המאוד אדיבה ו-20 דקות עד שהיא בדקה את ענייני ושינתה הגדרת מערכתוהכל סודר.

—

כנראה שבענף הבנקאות העסקית בארץ או שנעקצו יותר מדי פעמים, או שפשוט אינם רעבים מספיק. פניות לבנקים השונים נעו בין תביא תדפיס מחשבונך הפרטי, לבין חתימת ערבות אישית במקרים הקיצוניים.

בדיסקונט, ברגע שעשו, אני מניח, את הקשר בין חשבוני הפרטי אצלם לבין בקשתי לפתיחת חשבון עסקי נהיו הרבה יותר נחמדים. תודה אבל לא תודה.

בנק הפועלים נהיו הרבה יותר פרקטיים כשהבינו שאני בודק אותם מול בנקים אחרים (יתכן שגם פה נבדקה היסטוריה אישית). בסוף סגרתי בלאומי, למרות שהיה לי מאוד קשה למצוא מספר טלפון לפתיחת חשבון עסקי חדש, היה סניף עסקי עימו עבדתי בעבר, אז פשוט ניגשתי אליו.

עוד מעניין לציין שכל הבנקים אליהם פניתי (אלה שמצאתי מספר טלפון רלוונטי ב-144…) ביקשו ללא יוצא מן הכלל מספר תעודת זהות, שזו לדעתי חוצפה בלתי רגילה. אם יש דבר המזהה אותך חד ערכית בישראל, ויכול לשמש אותם ואחרים מי יודע באיזה צורות, זה מספר תעודת הזהות. וללא בושה, איזה מענה טלפוני שמי יודע מי נמצא בצידה השני, מרשה לעצמו לדרוש מספר זה, רק על מנת להעביר אותך למישהו רלוונטי. בארה“ב, מנסיוני, את הסושיאל סקיוריטי כמעט אף אחד לא מבקש.

אגב, עוד לשם השוואה, שותפי בארה“ב פתח חשבון בנק עסקי במוסד מכובד באינטרנט, ללא כל אינטראקציה אם גורם אנושי, ומספר ימים אחרי קיבל את כרטיס האשראי בדואר.

כשהגיע לארץ וניגש איתי לסניף על מנת להוסיפו כמורשה חתימה או אפילו הביע פליאה (בדרכו הייחודית שגרמה קצת לפדיחה LOL) על מה ולמה אני מכיר את אנשי הסניף בשמותיהם.

—

עבודה חדשה לפטופ חדש. בחרתי טושיבה מדגם A200-10W. הלפטופ הכי עארס בצ‘חונה – שחור מבריק, קימורים של סובארו 89 קופה עם כנפיים מפיברגלאס, אפילו נוריות חיווי הנראות כמו אולטרה סגול בתחתית אותה סובארו. בל נשכח גם את שתי מסננות שקופות מעל רמקולים של Harman Kardon…

מצד שני – מחיר מצוין למפרט, ומשקל סביר לגמרי, בייחוד שמשווים למפרט ומחיר של התחרות.

לאובונטו היו כמה בעיות עם הרשת האלחוטית (4965AGN), וכרטיס הקול. שתיהן נפתרו.

מומלץ.

—

ברמה האישית התקופה מאוד מאתגרת. מצד אחד מעביד שיודע שאני עוזב, ולמרות זאת מאוד תומך, מצד שני מצפה (ואני גם חושב שההגינות מחייבת) שאתפקד כמו שצריך. ויש כמובן, המון עבודה על המיזם החדש, כאשר שם ליבי, וכן אותה ביורוקרטיה המחייבת אותי להיות בכל מיני מקומות באמצע יום העבודה, וגם פגישות עסקיות המחייבות אותו הדבר ממש. מה שנפגע בסופו של דבר זה הזמן שלי עם משפחתי.

—

יצא לי לפגוש בשבועות האחרונים כמה חברה מהביצה שעד כה רק קראתי אותם. מעניין. עכשיו אני יודע מי לא וולווט.

—

מייקל ארינגטון (טקקראנצ‘) כתב אתמול תגובה מאלפת על כך שצ‘רלס קופר מ-CNET השמיץ אותו ובלוגרים טכנולוגיים אחרים בנושא קבלת כסף על כתבות. שווה קריאה, ונותן זוית מעניינת ומאוד תקפה לדעתי על מה קורה לעיתונות הישנה בעידן העיתונות החדשה – הבלוגים.

—

ויינט מדווחים שהחברים מאינטרנט זהב לא לומדים כלום. אני מצטער שלא תבעתי אותם גם בזמנו. לפחות התחיל מזה בלוג…

—

אני נכנס לתל אביב הרבה מעבר לרצוי (פעם בחודש גג). אני שם פעמיים שלוש בשבוע. נו שויין.

אפילו הייתי בדיסקוטק בתל-אביב. פעם ראשונה מזה 7 שנים לדעתי.

—

זה רק אני, או גם לאחרים יש אסוציאציה מאוד ספציפית כשאשר רואים חבילת טישו בחדר ישיבות עם שולחן גדול ופקידת קבלה מאוד נאה? אילו רק הקירות יכלו לדבר…

—

ירון שלח לי הרגע לינק לעטיפות האלבומים הגרועות בכל הזמנים. פלא שאנשים רוצים רק מפ3?

—

אני בפייסבוק, בואו גם. תגידו הי. זירקו עלי כבשה.

(דרך דיג) גבירותי ורבותי, סטיבן קולבר(ט) הוא האמריקאי החי המדהים מכולם. זו האמתיות, ישר ממעי שלי. ועל כן אני נענה ברצון לקריאתו לגרום גם לגוגל להבין זאת.

nope. there is certainly no doubt in my mind to the fact the stephen colbert is indeed the greatest living american. and my personal hero. well, at least his giant brass balls are, anyway.

עדכון: הפוסט נכתב בחלקו בשבוע שעבר, בעת עומס. הזנחתי, ובנתיים סטיבן כבר מזוהה עם התואר המתאים לו. כבוד.

חיוך קטן ללילה טוב. על פי טקנט, (ויה פול קדרוסקי), בעיית אבטחה מזן חדש לגמרי, הישר לויסטה הקרובה אליכם.

לויסטה יש מנגנון מצוין לזיהוי דיבור, כן?

ומה קורה אם מישהו שולח לכם לכם קובץ מפ3 המכיל ”פתח מסמכים.“ אה, כן, וגם ”מחק הכל“?

וגם תזכורת קטנה עד כמה טובה מערכת זיהוי הדיבור. אולי זה מה שיציל את כולנו..

רוני יניב סימן אותי. פעם שעברה עשינו ארבעה, הפעם חמישה..

חמישה דברים שלא ידעתם עלי -

1. פעם שניה שאני עובד על שני ילדים במקביל. בפעם הקודמת רק אחד נולד. את השני סינים אכלו.
2. הפייג‘ראנק שלי בגוגל נפל היום (או היום שמתי לב) מארבע לשתיים. אני עוד לא מעכל. מה שתיים? סרגיי!!!!! אם זה בגלל שעמרי כתב שתזדיין לג‘ימייל שלי ונעלבת, זה הוא עשה - אני רק שמרתי - יש שם כל כך הרבה מקום… עדכון: סרגיי קיבל את התנצלותי כנראה, עליתי לחמש
3. סגרתי שלוש חברות שעבדתי בהן עד היום. ב-“סגרתי“ הכוונה היא שממש נותרתי אחרון, ונעלתי את הדלת אחרי שהמפרק סיים את פועלו. בפעם הראשונה לא הבנתי בכלל מה קורה סביבי. בפעם השניה ליבי נשבר. בפעם השלישית תהיתי איך זה לא קרה הרבה יותר מוקדם.
4. גם אני שיחקתי ad&d בצעירותי. לא הרבה, אבל ממש נהנתי. לדעתי יש לי איפהשו את ספר החוקים, ואת מונסטרס קומפדיום.
5. אני ממש שונא (וגרוע) בלכתוב בעברית. כל פוסט עולה לי בדם בתולות. מצד שני, פוסטים זה התרגול היחיד כמעט שיש לי לכתיבה בשפה הזו. פוסטים ולכתוב צ‘קים שהמפרק חותם עליהם בסגירת חברה. אלף ארבע מאות שלושים וחמישה שקלים חדשים ו-20 אג‘ בלבד. למוטב בלבד. עדיף פוסטים.

אחד, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה. זהו. גמרנו. עכשיו הבתולה. רגע… לא לפני שגם עידית תכתוב. וגם אייל לוין (בלוג חדש דנדש), ונבו, וגדי בבלוג החדש (אבל רק בגוף שלישי), ואנה מבסוטה אם נגרור פעם אחת גם את היו“ר לדבר הזה (העו“ד המפוטר שלו כבר בפנים), במקום שיעסוק בשיפוצים.

מוסיף מהנדס?

ספלינטור מציין גם את הווידאו הבא. מצוין (לגיקים).

בקרוב בסדרה - ”לילה אחד בקומברס: עד שיתקמפל“, ו-“קומברס עושה את דאלאס: הדטאסנטר של טי-מוביל“.

(דרך אישתי) לא נגענו.