:: מיומניו של לקוח ::

הקורא מני הגיב לפני מספר ימים לפוסט סידורים אחרונים בסגולה, המסכם את פגישתי עם נציגי סמייל 015 מאפריל, וחוץ מזה שקרא לי ”מר“ שקצת הצחיק אותי, ציין כי ”אינו מאמין שאותה חברה עשתה את הכל על מנת לפגוע בי“.

אין לי ספק שהחברה אינה מנסה להרע לי, היא רק מנסה להטיב עם עצמה על חשבוני.

אין שום סיבה שאני ארדוף אחר אין ספור נציגי שירות על מנת לקבל כספי בחזרה, כמו שאין סיבה שאדר שלו תצטרך לשקר לחברת הכבלים, או וינסנט פרארי (דרך הגלוב, ו-digg.com) ימתין 15 דקות עד שיענה אדם, ולבסוף יבקש ממנו לדבר עם אביו (וינסנט בן 30+), או אבנר (בעצם, משכית) יסבול כאשר הוא מנסה להתנתק מ-AOL, Vonage או TiVo.

אני כבר הרבה זמן רוצה להתחיל לטפל בזה. מילואים – צ‘ק. עבודה בירדן – צ‘ק. אז הגיע הזמן.. אני מקווה.. אין לי עדיין את כל הפרטים, אז אולי זה יהיה הטריגר.

סיפור ששמעתי לפני כחודש. יש לי חבר. החבר עשה קורס סקיפרים – משיטי יאכטות. בתום הקורס הוצע למשתתפים להירשם למועדון, כאשר ההטבה העיקרית היא אפשרות להגיע כל כמה זמן, לקחת יאכטה של המועדון, ולצאת לשייט.

עלות הכיף הזה – למעלה מאלף ש“ח לחודש, בהתחייבות שנתית.

חברי פנה למועדון וציין כי אינו בטוח אם יעשה שימוש בהטבה. ”אין בעיה“ אמרו לו, ”לא תרצה, תעזוב אחרי שלושה חודשים“. עד כאן הכול בסדר.

עבר חודש, עברו חודשיים, וחברי לא ממש עשה שימוש בהטבה. חודש שלישי כלל לא יצא לים עם היאכטה של המועדון. בחודש הרביעי ביקש לעזוב המועדון. ”לא ולא“, נענה. אתה בחודש הרביעי.

כל פניה מצידו למועדון או לבעליו, אותו הכיר אישית, נענתה בשלילה.

חברי מאמין גדול ב-“יום אתה למעלה, יום אתה למטה“. והחליט לעזוב את הסיפור. שיחייבו 12 חדשים, ושיחנקו עם הכסף. הם כבר יתראו בסיבוב.

כששמעתי את הסיפור, כמובן שדיי חרה לי העניין, הן בהיבט הצרכני, והן בהיבט של הכסף ההולך לפח.

הצעתי לטפל בעניין, והסכמנו שאם יקבל מהם את הכסף חזרה, או לפחות יפסיקו חיובים עתידיים, הכסף יתרם.

המשך יבוא…

לפני כשבועיים נמחק לי מנוי הגוגל אנאליטיקס. למי שלא מכיר, מדובר על שירות חינם מגוגל המספק ניתוחים סטטיסטים של התעבורה באתרכם.

הנסיבות כללו הוספת חבר למנוי שלי עד שיפתחו לו מנוי (יש מגבלה על פתיחת מנויים – לי לקח כמה שבועות עד שקיבלתי את ההזמנה שלי), ויצירת פרופילי אתרים עבורי ועבורו.

יום אחד אני מוצא את עצמי מתדפק על דלתות אנאליטיקס – וכלום. לא נכנס. רק פרומפט המבקש ממני את מזהה ההזמנה שלי (כאמור, עברתי את השלב הזה מזמן).

מסתבר שבאותו יום שאני נותקתי, חברי קיבל הזמנה לשירות. איך שהוא אישר ההזמנה, אני נמחקתי, על הפרופילים שיצרתי. הוא קיבל את המזהה שלי.

מאז אני עושה פינג פונג אם איזה קיון אחד, שעל כל שאלה שאני שואל מחזיר לי תשובות קופי-פייסט (קאנד רספונס או תשובות משומרות למי שמתעקש).

לא שאני מאמין שמישהו מגוגל קורא – אבל אם כן – אני אוהב אתכם. באמת. את הדוא“ל, את הקאלנדר, את החיפוש, את הטול-בר (אפילו שאתם מפשלים עם פיירפוקס, ולא מוסיפים תמיכה לגוגל בוק מארקס כמו בטול-בר של אקספלורר), את בוק מארקס. הכול חינם. איזה יופי. אבל ראבאק – אם אתם כבר נותנים שירות, למה חצי עבודה? למה רמת תמיכה כזו? הייתי מצפה שאחרי 3-4 פינג פונגים, כבר תעשו אסקלציה… נו…….

(קיפוד ים כי אנאליטיקס מבוסס אורצ‘ין במקור)

(דרך digg ו-consumerist.com) איזה אמיר מסעוד טופנגסאזן אחד, עם פֵטיש לרגליים (לא שיש בזה משהו רע), בין השאר, החליט למכור את הלפטופ שלו באי-ביי.

הוא רק ”שכח“ לציין שהלפטופ לא ממש עובד. וגם שלח אותו לקונה רק חודשיים לאחר שכסף החליף ידיים. וגם לא ענה לדוא“ל בנוגע להחזר כספי זמן רב. וגם שכבר התחייב להחזיר את הכסף, לא עשה זאת. (וזה גם לא המקרה היחיד שאמיר דופק אחרים).

למזלו הרע, הוא גם שכח לפרמט את הדיסק הקשיח, וגם נפל על קונה שנושך בחזרה.

וגם יש בלוג העוקב אחר ההדים שהסיפור יוצר.

וגם, כידוע, אני בעד.

וגם הזכיר לי סיפור ישן נושן על הפ-פ-פ-פאוורבוק.

וגם לילה טוב.

נתבשרתי הבוקר שיש גבול ליוהרה הישראלית. ודווקא כשצריך אותה. אם עד לפני כמה ימים בלו-סקיוריטי, ובראשם ערן רשף, היו לוחמניים, היום הם קפצו בחזרה לביצה, ונעלמו. נעלמו כלא היו. הצפרדע הכחולה על הדסקטופ שלי מראה סימני מצוקה – ”אין קשר לשרת“. גלישה לאתר – כלום. שרתי ה-DNS בהם הם משתמשים לא מחזירים תשובות.

אני הייתי בצד של אלו החושבים שהפתרון של בלו-סקיוריטי היה לגיטימי – יש לי זכות שתא הדוא“ל שלי יהיה נקי מזבל, ויש לי זכות לבקש לא לקבל את הזבל. וכך הצפרדע הייתה פועלת – מבקשת עבורי, אוטומטית. עבורי, ועבור עוד חצי מליון משתמשים רשומים.

בלו-סקיוריטי על פניו הצליחו למצוא נוסחה עובדת כנגד הספאם, אין דרך אחרת להסביר איך הם הצליחו לעצבן את הספאמרים, מה שהוביל למתקפה על השרתים שלהם, ולאחר מכן פגיעה ב-TypePad, אתר המספק מקום לבלוגרים, ובינהם גם הבלוג של בלו-סקיוריטי.

סיפור המתקפה העלה את בלו-סקיוריטי לתודעת הרבים, קיבל כיסוי נרחב בתקשורת, ושכנע רבים, אני מניח, כמוני, שאמנם הכרתי את בלו-סקיוריטי עוד לפני, אבל עד אותו רגע לא חשבתי להשתמש בשירות שלהם, להצטרף לשורותיהם, ולהיות פעילים למען ניקיון התא דוא“ל שלהם ושל אחרים.

מוזר לי מאוד שבלו-סקיוריטי התקפלו בצורה כזו. הפרסום וההצלחה היו יכולים להניב להם לא מעט כסף מהשקעות. יש עוד כמה דברים מסריחים (כמו איך מישהו עם רקע באבטחת מידע נפל קורבן למתקפת DDOS, כשיש פתרונות ברורים איך להימנע מזה).

אני מניח שעכשיו הזמן לעשות פתרון תואם בלו-סקיוריטי, אבל מבוסס רשת P2P. מישהו מרים את הכפפה?

בסוני ממשיכים עם הטעויות.

בין הרוּט-קיט, הפסד בתביעה נגדה על הפרת פטנט על פורס-פידבק, (איחור.. איחור.. איחור..) ויצור פיל במחיר של שתי הקונסולות המתחרות.. ביחד (ואל תדאגו, כשתגיע לארץ, לוני ידאג שתשלמו עוד עשרות, אם לא מאות, אחוזים יותר, בלי שום קשר), סוני סיפקה אתמול עוד פנינה.

בחגיגות העשור לליין מחשבי ה-VAIO שלה בניו-יורק, סוני התגאתה להציג נגני בלו-ריי ב-VAIO AR. באחד השולחנות, מנהלים בסוני הציגו את ה-VAIO AR מריץ את ”מחול הפגיונות”, אחד מכותרי הבלו-ריי הראשונים. אפילו היו על השולחן מארזי בלו-ריי של הסרט.

כתב סקרן, שרצה לראות כיצד נראה כותר בלו-ריי מקרוב לחץ על ה-EJECT, ו… לא בלו-ריי ולא ריי-בוק.

אחד DVD-R על הכיפאק, קומפלט עם כיתוב מארקר לא מחיק של שם הסרט.

מעניין באיזה תוכנת DeCSS השתמשו החברייה מסוני להעתיק את המקור. אה… רגע… זה חוקי? אם סוני, כלוחמת עיקשת על שמירת זכויות יוצרים מעתיקה את הסרט הזה, כנראה שכן.

כתבה מאתמול ב-YNET עם לא מעט טוקבקים, על עלויות אחסון אתרים בארץ.

הכתבה קצת פשטנית וסנסציונית לדעתי, שהמטרה היחידה היא לומר ”שערוריה“ ו-“שודדים“.

לא שאני לא מסכים עם הבסיס – חברות האינטרנט הגדולות בארץ אכן גובות מחירים די גבוהים על שירותים שעולים בארה“ב משמעותית פחות. אבל הבעיה היא הרבה יותר אקוטית לדעתי, ונובעת גם מצרכנות לא נכונה.

זוכרים את הפגישה? אחת השאלות שעלתה שם היא ”זה שווה את כל ההשקעה? להרים אתר, וכו‘ וכו‘“ – אצל הרבה אנשים זה נתפס כמשהו גאוני, מיסטי כמעט – ”מה, יש לך אתר אינטרנט?“, אפילו אם הם עוסקים בתחום.

אם שוקדים קצת על הנושא, מגלים שלבנות אתר זה לא כזה סיפור (יש עשרות, אם לא מאות כלים ואתרים), לרשום דומיין לוקח בערך רבע שעה, ולקבל שירות אחסון לוקח חצי שעה.

הבעיה עם חלקן של הספקיות הישראליות, זה שהן מתעקשות להקשות, להמשיך את התפישה הזו, וגם להפחיד אותך מללכת למתחרים (לדוגמא, שיחה שלא מזמן עשיתי עם ספק עבור לקוח שלי, התחילה ב-“תבדוק את כולם, אבל אל תלך ל…, הם ישימו לך את השרתים במקלט“ – מאוד לא מקצועי, ולא אתי – אפילו לא הציק לי שהשמוק הבטיח לשלוח חומר באותו יום ועברו מאז שבועיים. אה… והוא גם לא ידע מה זה latency).

אולי עוד דוגמא – המעביד הקודם שלי, שלמרות שציינתי שיש לי ניסיון רב בתחום ואשמח לטפל בזה, העדיף לשלם 200 דולר לחודש על אתר עם כמה דפים סטטיים, קרוב לאפס אופטימיזציה למנועי חיפוש, ואולי 80 כניסות לחודש. אין לי הסבר חוץ מהפחד מהלא נודע.

אני אגב, שמח ומרוצה להיות מאוחסן ב-1&1 תמורת כ-18$ לחצי שנה, כולל את הדומיין בחינם, 5 ג‘יגהבייט מקום, 500 תיבות דוא“ל WEBMAIL/POP3/SMTP, פורוורדים לדוא“ל ללא מגבלה, 250 ג‘יגהבייט תעבורה בחודש PHP, CGI, MySQL, DNS. אני עובד עם החברה כשלוש שנים ומספר פרוייקטים ומאוד מרוצה.

בוקר טוב.

(גילוי נאות: אם תלחצו על הלינק ל-1&1 ותרכשו, אני מקבל חודש מהעסקה שלכם, לדעתי זה הוגן על הייעוץ, לא? לינק ללא תמורה - http://www.1and1.com. אני גם אשמח לעזור, תלוי בפרוייקט)