:: מיומניו של לקוח ::

ישבתי לפני מספר דקות עם זיו, ובעודנו שותים מי נביעות+, ומסכימים שלמים עם טעם התפוח יש בדיוק, אבל בדיוק אותו טעם כמו מימייה שמילאו פעם אחת במיץ ולאחר מכן, לא משנה כמה פעמים ואיך נשטפה, לרבות מדיח כלים ו\או הדטרגנטיים המובילים בשוק, לעד יישאר בה טעם מיץ דהוי.

זה עורר בי עוד תהיה. זוכרים שהיה את כל הרעש סביב בקבוקים לתינוקות המיוצרים בעזרת מרכך הפלסטיק ביספינול A?

מישהו יודע כיצד מייצרים את המימיות הצבאיות העוברות מדור לדור?

זהו, זה רשמי, וכמעט סקופּ – הגִשְמוֹנִים החביבים עלי נגישים לכל.

החל מהיום, כל אחד יכול לגשת ל-http://skype.klonies.com, וליצור לעצמו קלון (klone), קלוני (klonie), או קלונסטר (klonster).

פחות משמח אותי, כאמור, שזה עולה כסף, מאחר ואני באמת מאמין שהשירות בבסיסו צריך להיות חינם, ורק תכנים מסוימים צריכים לעלות כסף.

בלי קשר, ועם המון בטחון לגבי העתיד, אני שמח מאוד לראות רעיון קורם עור וגידים, ונהיה מציאות.

כל הכבוד צוות אוואטרס!

נ.ב. בנוגע לקלון שלי, כן אני עדיין במילואים…

אדר שלו, דרך זגוגיותיה, גילתה לי על noscruf. באמת תודה רבה לך… יש שם כמה תמונות שידירו שינה מעיני הלילה. דוגמא מצוינת לכך, כנראה, שאנחנו באמת מרגישים צורך להסתכל על תאונות דרכים.

מצד שני, כנראה שזה עובד.. אני רץ להתגלח, למרות המילואים (שבוע ויומיים לספירת הריקבון).

רק להעמיד דברים על דיוקם, הארגון מדבר על פנים מגולחות, לא יותר לא פחות עפ“י ראשי התיבות National Organization of Social Crusaders Repulsed by Unshaven Faces.

אני אשקול מחדש את מסעי לגלות את הבלוגוספירה הישראלית במילואים, ובכלל.

בשביל השקט הנפשי, אעביר גם מכונה על הראש איך שאני חוזר הביתה. מבטיח.

(דרך digg ו-consumerist.com) איזה אמיר מסעוד טופנגסאזן אחד, עם פֵטיש לרגליים (לא שיש בזה משהו רע), בין השאר, החליט למכור את הלפטופ שלו באי-ביי.

הוא רק ”שכח“ לציין שהלפטופ לא ממש עובד. וגם שלח אותו לקונה רק חודשיים לאחר שכסף החליף ידיים. וגם לא ענה לדוא“ל בנוגע להחזר כספי זמן רב. וגם שכבר התחייב להחזיר את הכסף, לא עשה זאת. (וזה גם לא המקרה היחיד שאמיר דופק אחרים).

למזלו הרע, הוא גם שכח לפרמט את הדיסק הקשיח, וגם נפל על קונה שנושך בחזרה.

וגם יש בלוג העוקב אחר ההדים שהסיפור יוצר.

וגם, כידוע, אני בעד.

וגם הזכיר לי סיפור ישן נושן על הפ-פ-פ-פאוורבוק.

וגם לילה טוב.

כבר שכחתי.

אחד המילואימניקים שאל והזכיר לי - היום אני לא מעשן שנתיים.

לא, אתה לא מקווה. ”תקווה לא להעיר“ מישהו זה בעשר בלילה. או שבת בצהריים.

או שאתה מתקשר לחו“ל ולא בטוח מה הפרשי השעות. או שזה מקרה חרום. או מקרה של שמחה קיצונית (“נולד לי…“, ”זכיתי ב…“, ”זכית ב…“). סידורי חופשות בין מילואימניקים לא נופל באחת הקטגוריות הללו.

להתקשר למישהו שאתה לא מכיר ב-1:30 לפנות בוקר, מישהו שאתה הולך לבלות איתו שבועיים מילואים באבטחה, זה לא התחלה טובה.

יצאתי למילואים היום, וכרגע אני מוצא את עצמי עם רכב תקוע מעלה אדים (לפחות אני מקווה שאלו אדים!?) על כביש 6 לכוון דרום.

הגרר בדרך. פייסט במפ3. ואני כותב את הפוסט הראשון שלי מהדרכים דרך האקסים. כרגע אני כותב בפוקט וורד, נראה איך יהיה החיבור לאינטרנט, ואם פוקט איי.אי. מאפשר לי לכתוב לוורדפרס. יש גם תמונה שלי בווסט הצהוב, שלא האמנתי שייצא אי פעם מהאריזה שלו… אולי אעלה אותה אחורייזה.

טוב. לא מצליח להתחבר. כנראה מספר הטיימסלוטים לג‘פרס נמוך על כביש 6 (הגיוני). אני אפילו לא טורח להרכיב את כרטיס הויי.פיי..

ועכשיו למשהו שונה לגמרי.

רציתי לכתוב פוסט מסודר על דאונלואד\לוקיישן-פרי טי.וי. אעשה את זה מתישו, אבל בינתיים רציתי לספר שראינו אתמול את פרק(י) סיום העונה השנייה של עקרות בית נואשות. היה מיגע. היה טוב, אבל מיגע. נרשמה אפיזודה אחת של דמעות בעניים. נסגרו קצוות ונפתחו חדשים. העונה הבאה כנראה תהיה על טהרת הפסיכים - יכול להיות שזה הסטורי-ליין שעבד הכי טוב (דוגמת הרוקח של ברי) העונה, אז הם החריפו את זה בעונה הבאה.

היום גם סוף העונה של אבודים. פלאשבקים של דזמונד. עפ“י ג‘י.ג‘י. אבראמס, שלא היה לו חלק פעיל, שכן הוא היה עסוק בקידום פסיכי בלתי אפשרי 3 משימה בלתי אפשרית 3 (רגע, הגרר הגיע…זהו…איך הזמן עובר מהר שנהנים? עברו עכשיו קרוב ל-12 שעות ולא שמתם לב), הפרק הזה יהיה מצויין.

העליתי את הפוסט דרך האקסים לוורדפרס – עובד נחמד. עכשיו אני עורך אותו על המחשב בבית (למה אני עושה את זה ב-3 לפנות בוקר? תקראו את הפוסט הבא). למילואים אגיע מחר (היום).