:: מיומניו של לקוח ::

לא כתבתי המון זמן. הסיבה העיקרית היא שאני בין עבודות כרגע, בין שכיר ליזם, בין עבודה ללוגיסטיקה של הרמת עסק חדש בארצנו הקטנטונת, אך משופעת ביורוקרטיה.

—

רגע מצחיק ביותר בשבועות האחרונים – חולצת ה(גיק אלרט) ?got root שלי מתפרשת ע“י שומר בבניין כקריאה לחזרה לשורשי היהודים. התחברו גם אתם.

—

אורנג‘ vs סלקום.

סלקום, בתפישתי, ואני מניח גם של אחרים, היא חברה עממית משהו, מדברת לכולם. אורנג‘ יותר אלטיסטית, יומרנית, פונה לעסקים.

פרסומות לחוד ושירות לחוד כנראה…

סלקום, 5 דק‘ המתנה לנציגה עסקית בחלק מבודד, שקט וממוזג להלכה של מרכז השירות (פולג, נתניה). שירות קורדיאלי, מקצועי מאוד. פתיחת לקוח עסקי חדש, חותמת מעסיק קודם, חותמת החברה החדשה, כרטיס אשראי. גמרנו (כמעט..).

אורנג‘, 45 דקות המתנה בסניף מלא ורועש (מרכז שרונה, צומת רעננה), באמצע יום, באמצע שבוע (תגידו, אנשים לא עובדים???). דבר ראשון ששאלתי עוד לפני שלקחתי מספר, זה האם מספיקה חותמת חברה על מנת להעביר לקוח פרטי לחשבון עסקי חדש, התשובה היתה ”כן“. כאמור, 45 דקות אח“כ, מתיישבים עם מישהי נחמדה, אבל מקצועיות אההה. נדרשה עזרתה של ”העוזרת לכולם“ בסניף, מאוד יעילה, אבל מתייחסת כאילו אני חבר שלה. אני לא. התייבשתי 45 דק‘ סתם. לא פתחו חשבון עסקי כי היתה חסרה ניירת מפה עד הודעה חדשה… סגרנו על כך שעד שהיא מקבלת את המסמכים, אני אוגדר כמשלם צד ג‘ על לקוח פרטי. נפלא…

יום אחרי התברר שסלקום לא יעילים כפי שחשבתי.. נסיון חיוג לשותפי בארה“ב לא צלח. מסתבר שלמרות שאני בעל שלושה קוי סלקום, וכל חשבונותי מול סלקום שולמו ללא דופי, סלקום התייחסו אלי כלקוח חדש וככזה סגרו לי שיחות לחו“ל. לפחות היו מציינים זאת בעת המעבר.. שיחה אחת לכוכביתאפסאחתשתיים, הסבר קצר לבחורה המאוד אדיבה ו-20 דקות עד שהיא בדקה את ענייני ושינתה הגדרת מערכתוהכל סודר.

—

כנראה שבענף הבנקאות העסקית בארץ או שנעקצו יותר מדי פעמים, או שפשוט אינם רעבים מספיק. פניות לבנקים השונים נעו בין תביא תדפיס מחשבונך הפרטי, לבין חתימת ערבות אישית במקרים הקיצוניים.

בדיסקונט, ברגע שעשו, אני מניח, את הקשר בין חשבוני הפרטי אצלם לבין בקשתי לפתיחת חשבון עסקי נהיו הרבה יותר נחמדים. תודה אבל לא תודה.

בנק הפועלים נהיו הרבה יותר פרקטיים כשהבינו שאני בודק אותם מול בנקים אחרים (יתכן שגם פה נבדקה היסטוריה אישית). בסוף סגרתי בלאומי, למרות שהיה לי מאוד קשה למצוא מספר טלפון לפתיחת חשבון עסקי חדש, היה סניף עסקי עימו עבדתי בעבר, אז פשוט ניגשתי אליו.

עוד מעניין לציין שכל הבנקים אליהם פניתי (אלה שמצאתי מספר טלפון רלוונטי ב-144…) ביקשו ללא יוצא מן הכלל מספר תעודת זהות, שזו לדעתי חוצפה בלתי רגילה. אם יש דבר המזהה אותך חד ערכית בישראל, ויכול לשמש אותם ואחרים מי יודע באיזה צורות, זה מספר תעודת הזהות. וללא בושה, איזה מענה טלפוני שמי יודע מי נמצא בצידה השני, מרשה לעצמו לדרוש מספר זה, רק על מנת להעביר אותך למישהו רלוונטי. בארה“ב, מנסיוני, את הסושיאל סקיוריטי כמעט אף אחד לא מבקש.

אגב, עוד לשם השוואה, שותפי בארה“ב פתח חשבון בנק עסקי במוסד מכובד באינטרנט, ללא כל אינטראקציה אם גורם אנושי, ומספר ימים אחרי קיבל את כרטיס האשראי בדואר.

כשהגיע לארץ וניגש איתי לסניף על מנת להוסיפו כמורשה חתימה או אפילו הביע פליאה (בדרכו הייחודית שגרמה קצת לפדיחה LOL) על מה ולמה אני מכיר את אנשי הסניף בשמותיהם.

—

עבודה חדשה לפטופ חדש. בחרתי טושיבה מדגם A200-10W. הלפטופ הכי עארס בצ‘חונה – שחור מבריק, קימורים של סובארו 89 קופה עם כנפיים מפיברגלאס, אפילו נוריות חיווי הנראות כמו אולטרה סגול בתחתית אותה סובארו. בל נשכח גם את שתי מסננות שקופות מעל רמקולים של Harman Kardon…

מצד שני – מחיר מצוין למפרט, ומשקל סביר לגמרי, בייחוד שמשווים למפרט ומחיר של התחרות.

לאובונטו היו כמה בעיות עם הרשת האלחוטית (4965AGN), וכרטיס הקול. שתיהן נפתרו.

מומלץ.

—

ברמה האישית התקופה מאוד מאתגרת. מצד אחד מעביד שיודע שאני עוזב, ולמרות זאת מאוד תומך, מצד שני מצפה (ואני גם חושב שההגינות מחייבת) שאתפקד כמו שצריך. ויש כמובן, המון עבודה על המיזם החדש, כאשר שם ליבי, וכן אותה ביורוקרטיה המחייבת אותי להיות בכל מיני מקומות באמצע יום העבודה, וגם פגישות עסקיות המחייבות אותו הדבר ממש. מה שנפגע בסופו של דבר זה הזמן שלי עם משפחתי.

—

יצא לי לפגוש בשבועות האחרונים כמה חברה מהביצה שעד כה רק קראתי אותם. מעניין. עכשיו אני יודע מי לא וולווט.

—

מייקל ארינגטון (טקקראנצ‘) כתב אתמול תגובה מאלפת על כך שצ‘רלס קופר מ-CNET השמיץ אותו ובלוגרים טכנולוגיים אחרים בנושא קבלת כסף על כתבות. שווה קריאה, ונותן זוית מעניינת ומאוד תקפה לדעתי על מה קורה לעיתונות הישנה בעידן העיתונות החדשה – הבלוגים.

—

ויינט מדווחים שהחברים מאינטרנט זהב לא לומדים כלום. אני מצטער שלא תבעתי אותם גם בזמנו. לפחות התחיל מזה בלוג…

—

אני נכנס לתל אביב הרבה מעבר לרצוי (פעם בחודש גג). אני שם פעמיים שלוש בשבוע. נו שויין.

אפילו הייתי בדיסקוטק בתל-אביב. פעם ראשונה מזה 7 שנים לדעתי.

—

זה רק אני, או גם לאחרים יש אסוציאציה מאוד ספציפית כשאשר רואים חבילת טישו בחדר ישיבות עם שולחן גדול ופקידת קבלה מאוד נאה? אילו רק הקירות יכלו לדבר…

—

ירון שלח לי הרגע לינק לעטיפות האלבומים הגרועות בכל הזמנים. פלא שאנשים רוצים רק מפ3?

—

אני בפייסבוק, בואו גם. תגידו הי. זירקו עלי כבשה.

ישבתי לפני מספר דקות עם זיו, ובעודנו שותים מי נביעות+, ומסכימים שלמים עם טעם התפוח יש בדיוק, אבל בדיוק אותו טעם כמו מימייה שמילאו פעם אחת במיץ ולאחר מכן, לא משנה כמה פעמים ואיך נשטפה, לרבות מדיח כלים ו\או הדטרגנטיים המובילים בשוק, לעד יישאר בה טעם מיץ דהוי.

זה עורר בי עוד תהיה. זוכרים שהיה את כל הרעש סביב בקבוקים לתינוקות המיוצרים בעזרת מרכך הפלסטיק ביספינול A?

מישהו יודע כיצד מייצרים את המימיות הצבאיות העוברות מדור לדור?

(דרך דיג) גבירותי ורבותי, סטיבן קולבר(ט) הוא האמריקאי החי המדהים מכולם. זו האמתיות, ישר ממעי שלי. ועל כן אני נענה ברצון לקריאתו לגרום גם לגוגל להבין זאת.

nope. there is certainly no doubt in my mind to the fact the stephen colbert is indeed the greatest living american. and my personal hero. well, at least his giant brass balls are, anyway.

עדכון: הפוסט נכתב בחלקו בשבוע שעבר, בעת עומס. הזנחתי, ובנתיים סטיבן כבר מזוהה עם התואר המתאים לו. כבוד.

לא חשבתי שזו דילמה בה אתחבט אי פעם. אבל הנה, לחיים יש דרך לצבוט לך בלחי ולעורר אותך לשאלות קיומיות כמו ”האם אני רואה עצמי כמשתמש מק“.

אני משתמש בחלונות שנים, נוח לי עם הסביבה. אני מכיר את החסרונות שלה אינסייד אנד אאוט גם כמשתמש וגם כאיש IT, אבל אני גם מכיר ביתרונות האדירים שלה. זה לא אומר שאני מגביל עצמי לחלונות, ובאופן כללי אני חושב שאני בוחר ללכת על מה שהכי מתאים לצרכים. אני לא עובר ללינוקס על גבי שולחן העבודה, כי למעט זביון לינוקס, אותו ניסיתי לאיזה שעה לפני שבועיים, עוד לא מצאתי שולחן עבודה לינוקסאי שלא גורם לי לפתוח חלון טרמינל אחרי חמש דקות שימוש (ואסייג גם את זביון בכך שיותר התמקדתי ב-eyecandy שלו לעומת שימוש פרופר, כך שיכול מאוד להיות שגם הוא לא שם בשבילי). אני אני משתמש בלינוקס המון כשרת כמעט לכל דבר אפשרי. ולהפך עם חלונות, בה אני לא משתמש כשרת, למעט לטובת Exchange (ניתן לקרוא גם כאן בתגובות).

היה לי דסקטופ של מק על שולחן העבודה, מסך ליד מסך, לשבוע או שבועיים לפני כשלוש שנים, ולא כל כך אהבתי. יותר נכון, לא הרגשתי שום צורך לעבור.

אני לא אוהב את אקספלורר של חלונות (לא הדפדפן, זה שעובדים על קבצים איתו), ועוד הרבה פחות אהבתי את האלטרנטיבה של מק (finder?). בשבילי רק total commander. כך אני מנהל את קבצי. כך אני מריץ תוכנות. כך אני פותח זיפּים, רארים, טאר גי זטים, רואה תמונות, מריץ סרטים. אפילו פטפ אני עושה ככה. אני לא יודע אם יש אלטרנטיבה לזה במק. האם במעבר אני אאלץ לעבוד עם מערכת רב חלונאית לניהול קבצי? בלי אלט-אפ7 לחיפוש? בלי קונטרול-די לקיצורים? אני לא חושב שאני מכיר בתת-מודע, בסוג הפעולות שכבר לא חושבים מאית שניה כיצד לבצע אותן, דרך אחרת לצפות בתוכנם של קבצי טקסט מאשר אפ3, או לערוך אותם עם אפ4. הכל כבר ברמת רפלקס. מותנה, שיש לי טוטל קומנדר, ודרכו… טוטל קונטרול.

יותר מזה, אני גם נוטה להסכים באופן כללי עם המניפסט בעל השם הבעייתי אני שונא מק, אותו הייתי משכתב את לאני לפעמים שונא משתמשי מק ומה שהם מייצגים. אני מדבר על אותם משתמשי מק המצליחים לעצבן אותי כשהם מפנים אותי לבררה, כביכול שוחטת פרו קדושות, כמו למה אפל מק ביתי מתאימים לארגון, כשכבר בדף הראשון, בשש נקודות, כתוב גיבוב של שטויות שקומפיוטר וורלד צריך להתבייש שהוא מעז לפרסם.

והנה, למרות הכל, אני חושב על מעבר, כחלק מהתחלה חדשה. אני מסתכל על הדסקטופ שלי, ולמעט זוג החלונות הקדושים של טוטל קומנדר, ווינדוס לייב רייטר, וג‘יטוק, לא ממש יחסר לי כלום. בן אומר שגם ככה אפשר לעבוד עם פרללס (אבל אז, בעצם, מה הרעיון?). לגון סיפר לי שהוא מאוד שלם עם המעבר. אני גם מקווה שאבנר יעלה על הכתב קצת על ההתנסות שלו עם המק החדש.

מה דעתכם?

זה מדהים איך ההקדמה של דני רובס לרכבות עדיין מרגשת אחרי כמעט שני עשורים וכעשר פעמים ששמעתי אותו מספר את זה. ואולי בגלל.

מרשים מאוד!

דוגמה מצוינת לזליגה ושימוש בטכנולוגיות צבאיות ומודיעיניות. מעניין מה היה מחיר השחרור של הטכנולוגיה, ומה המערכות הצבאיות\מודיעיניות מסוגלות לעשות כיום, בהינתן שטכנולוגיה זו, ברמתה הנוכחית, שוחררה.

למי שלא מכיר את BBN, הרבה מהטכנולוגיה בה את משתמשים ברגע זה ממש, לקבלת הפוסט הזה, כולל מיתוג מנות (הבסיס ל-IP), דוא“ל, ולמעשה - ארבעת המחשבים הראשונים שהיו לאינטרנט של היום, מעשה BBN.

ולמען הסר ספק לקשר - מתוך אתר BBN:

We help protect national security interests by performing leading edge R&D for U.S. government customers such as DARPA, NSA, DISA, and the service laboratories.

אולי ישכנע אתכם לראות את הסרט -