:: מיומניו של לקוח ::

(זה מתארך - אני מעביר את העדכונים בנושא סלקום לפוסטים)

עדכון: יום שישי 1
בעקבות התגובה של שחר, בסביבות 13:30 התקשרתי לעמוס שפירא, מנכ“ל סלקום. לא ציפיתי שיענה, ציפיתי לתא קולי, וכך היה. השארתי הודעה מנומסת עם מספר הסלקום, מספר בבית, וביקשתי שיחזור אלי על מנת שהטיפול החמישי במכשיר יהיה טוב יותר. נראה מה יהיה.

עדכון: יום שישי 2

שלחתי דוא“ל לעמוס שפירא בסביבות 14:20. את הדוא“ל ניחשתי מתוך הכירות בעבר עם מספר עובדים בסלקום ומבנה הכתובת שלהם. ציפיתי שאם יש פגיעה, התגובה לא תאחר להגיע - האיש כנראה קורא דוא“ל בקביעות. אחרי 40 דק‘ קיבלתי תגובה: מודה שכתבתי אליו, בסוף השבוע הוא אינו יכול לבדוק את העניין, אך הוא מעביר את הדוא“ל לעוזרת שלו והוא בטוח שהיא תיצור איתי קשר בתחילת השבוע. במידה ודברים לא זזים, הוא מזמין אותי לכתוב לו שוב.

נראה לי שאם יש מודעות למעלה, אני קרוב לפתרון. נראה יום א‘.

עדכון: יום ראשון 1

ב-10:20 לערך קיבלתי טלפון מגלית, משהו בלשכתו של עמוס שפירא (את שם משפחתה והתפקיד לא בדיוק הבנתי מאחר ורחוב הארבעה רועש משיפוצים, ואני, מטבע הדברים, מוגבל לדיבור בספיקר בלבד). היא קיבלה את הדוא“ל מעמוס, ולדבריה קראה כאן (לא נראה לי, אם לאמוד על פי הבקיאות. לדעתי אני עוד שורה במשימות להיום שהיא רוצה לסמן לידם וי). בכל אופן, הסברתי את המצב כרגע - קרי, אני יכול לדבר רק באמצעות הספיקר, אני רוצה לוודא שלא תהיה פעם נוספת שהטלפון חוזר למעבדה, והדרך, לדעתי, היא שהטלפון יהיה חדש מקופסה, ולא יעבור אצל טכנאי, וכן אני רוצה זיכוי מלא על כל השליחויות. גלית תהתה מדוע אני לא רוצה שטכנאי יגע בטלפון (לא קראה כבר אמרתי?), ואמרה כי תדבר עם מנהל המעבדה, ושהוא, בכבודו ובעצמו יבדוק את המכשיר. נו שויין. זה יהיה נהדר אם תהיה פעם שישית, לא? בכל אופן, תתואם איתי הגעת שליח, והיא תעקוב מאוחר יותר.

ב-10:40 עוד טלפון מגלית. טלפון חדש מקופסה בדרך אלי, תתואם שליחות לשלוש השעות הקרובות, והיא תהיה איתי בקשר מחר לוודא שהכל בסדר. בסדר?

עדכון: יום ראשון 2

אני חושב שאני מתחיל לזהות כאן בעיה. השעה 16:40, שלוש השעות של גלית כבר עברו מזמן. כבר התקשרתי פעמיים, והשארתי לה הודעה מוקדם יותר. עכשיו שלחתי עוד דוא“ל לעמוס. אני שונא להציק, אבל אני עוד יותר שונא לא לקבל שירות. אם מי שאמורה לתת לו שירות, על מנת שיוכל להתרכז בלהביא לה משכורת, לא יכולה להביא תוצאות, הבעיה כבר אינה שלי בלבד.

אני אוהב את הטלפון שלי בשנה האחרונה. מוטורולה RAZR V6 MAXX, ולפני שמישהו קופץ, גם אני, כמו כולם, אהבתי את נוקיה. עד סימביאן. שלא כמו כולם, אני לא מעריץ בעיוורון-מושפע-שדה-עוות-מציאות-ע“ש-סטיב-ג‘ובס את האייפון.

ה-V6 פשוט טוב. פשוט. וטוב. זריז (מוכן להתחרות עם כל סימביאן, ללא קשר למספר רשומות), תמיכה בעברית טובה מאוד, דפדפן בסיסי שעושה את העבודה, נגן מדיה נחמד (עם אוזניות סטריאו מגושמות), ותקשורת נתונים HSDPA (לחברה משירותי דטה, אם אתם עדיין אותם חברה, וגם אם לא, שאפו על הרשת המצוינת) מעולה שהצילה אותי ביותר מהדגמה אחת של בוקסי, ונווט נוח של תפריטים. באמת לא רוצה יותר. טלפון שהוא טלפון ועוד קצת. ולא להיפך, הרבה עם מעט הטלפון.

כשהפסיק לעבוד כליל לפני כחודש רצתי מיד למרכז השירות של סלקום.

הטלפון החלופי היה נוקיה 6120C. לא סימביאן=לא רע, עיצוב תעשייתי מזעזע, ספציפית מקשי התפריטים הצמודים זה לזה, מתחמם בטירוף בעת שיחה כאשר מחובר לרשת 3G (ברירת המחדל) וכן מחזיק כחצי יום כאשר ברשת זו בשימוש יחסית נמוך. טיפ מחבר: ביטול מצב דואלי (כלומר רשת 3G עם GSM כגיבוי) ומעבר ל-GSM בלבד משפר פלאים את בעיות ההתחממות וחיי הסוללה. יום אחרי, אני מקבל טלפון מסלקום לתיאום החזרת המכשיר, ומיד בתום השיחה מתקבלת הודעת סמס: הטלפון שלי יגיע עם השליח ביום כך וכך, בין השעות כך וכן. סבבה.

תוך יומיים המוטורולה חזרה אלי, עובדת. מעביר לאנגלית, מגדיר הגדרות, מחזיר את הסימניות בדפדפן, שם תמונה של הילד ברקע.

עוברים שבועיים, המקשים מפסיקים לעבוד. למזלי כטלפון פומית לפחות יכולתי לענות. חזרה לסלקום, חזרה לנוקיה 6120C חלופי. תיאום שליחות, סמס, סבבה.

תוך יום המוטורולה חוזרת מתיקון. אנגלית, הגדרות, סימניות, תמונה של הילד ברקע.

עובר שבוע, המכשיר מת. סלקום, נוקיה 6120C, תיאום, סמס, סבבה (מי שקרא כאן בעבר יודע שיש לי אורך רוח יותר מהממוצע).

תוך יום המוטורולה שוב חוזרת מתיקון. בערך – המגעים של חריץ הסים שבורים. השליח של סלקום לוקח איתו את המוטורולה בחזרה (ומסנן שאני כבר הלקוח השלישי באותו יום המסרב לקבל את המכשיר חזרה) ומשאיר אותי שוב עם טלפון ללא מספרי טלפון, ללא יומן, שאינו תואם את הדגם שלי ואני בטח שלא מתכוון לבזבז מזמני להמיר בין גיבוי המוטורולה לנוקיה, וללא רשת נתונים שמישה: כאמור, אם אני מפעיל את רשת דור 3, טלפון מתחמם, חיי זוללה (התפלק לי ה-ז‘, אבל זה יצא נחמד בהקשר) שואפים לאפס. לא אופטימלי, בלשון המעטה. עובר יום. ועוד יום. אין תיאום, אין סמס, אין שירותי דור 3 (ויש דמו של בוקסי בבוקר, צריך שירותי תקשורת נתונים כגיבוי לרשת המקומית). מתקשר לסלקום. למוקדנית אין מושג מה קורה ומפנה אותי לשירות הטכני. עונה לי בחור חמד בשם איתן, אני משתדל להיות נחמד, אבל שאיתן עונה לי שלא מופיע לו שהמכשיר במערכת, ושצריך לברר היכן הבּדיד שלי (כן, בּדיד, ככה הם קוראים לזה), פעולה הלוקחת עד 48 שעות. הסבלנות שלי מתחילה להתקרב לקיצה.

מה זאת אומרת לא ידוע איפה המכשיר שלי? אם לא הייתי פונה הייתי נשאר עם החלופי לעד? זה כלי עבודה ראבק. אני מבקש לדבר עם הבוס.
”הבוס לא יוכל לעזור לך“, מסביר איתן.
”אז עם הבוס של הבוס.“
”גם הוא לא יוכל לעזור לך, אבל תן לי צ‘אנס.“
אני נאחז במיקרומטר האחרון של הסבלנות. ”לך על זה.“
והאמת, שיחק אותה. חזר אלי תוך זמן קצר, ”הבּדיד נמצא“, בישר לי. רוצה לתאם ליום שלמחרת (כלומר, היום).
”יאללה, תוציא שליח.“
”ערב יום הזכרון, אין שליחים.“
”תשלחו מונית.“
”אי אפשר“
”אפשר לבוא לקחת?“
”לא מאצלנו.“
”אני צריך את הטלפון למחר בבוקר.“
”תן לי לבדוק, הוא אומר. אני חוזר אליך.“
חוזר אלי: ”אי אפשר.“
”למה?“
”הטלפון במעבדה, עדיין בתיקון.“
…
לא משנה. תאמנו להיום בצהרים. סמס. סבבה זה כבר לא. למעט איתן שניסה לעזור.

עשיתי את הדמו, הרשת המקומית עבדה עד כדי, לא נגרם נזק.

צהרי היום, שליח מגיע, כולו חיוכים - ”קבלת טלפון חדש“. נותן לי את המוטורולה עם פתקית שלבטח הייתה משביזה כל מי שאין לו גיבוי ”לקוח יקר, לצערנו לא ניתן היה להעביר את הזיכרונות“ או משהו בסגנון. דווקא יש גיבוי. אני בסדר עם זה. טלפון חדש זה קצת עוות המציאות. די ברור לי שהרכיבו את הטלפון הזה משאריות. אבל לפחות קיבלתי בחזרה טלפון שאני יכול לחזור ולהשתמש בו. נכון?

זיבּי.

לא עוברות 10 דקות, אני מקבל צלצול. עונה. לא שומע כלום. מנתק. שוב צילצול. עונה. לא שומע כלום. מה?? אני מנסה להתקשר מהמשרד. לא שומע כלום. משחק עם המכשיר קצת. שוב מחייג. הכל בסדר. אולי הזיתי? אולי בעיית רשת? המכשיר עובד. טוען גיבוי, אנגלית, הגדרות, סימניות, תמונה של הילד ברקע.

בדרך הביתה. מתחיל לכתוב את הפוסט הזה ברכבת, בכלל כי רציתי לכתוב על חוצפה אחרת של סלקום (כבר מגיע לזה).

מגיע הביתה. אשתי מתקשרת. לא שומע כלום.
ושוב. ולא שומע כלום.
ושוב. ולא שומע כלום.

מישהו כן ישמע ממני מחר בבוקר.

תג המחיר על השירות של סלקום עומד כרגע, מבחינתי, על RAZR2 חדש מקופסה. לא משאריות. מקופסה. שידי טכנאי סלקום לא נגעו בו. נראה מה יהיה.

אה. כן. החוצפה האחרת של סלקום שראיתי היום לראשונה:
נראה לכם באמת שאתם הולכים לדחוף לי לכל עמוד את ארבעת האיקונים המאפנים האלה, המקטינים את המסך בכ-1/5 ודורשים ממני עוד קליקים בכל דף על מנת לדפדף קדימה? אני מקווה שלפחות אתם מורידים את משקל הקבצים הללו מספירת הבתים לחיוב. זו התערבות בוטה בתוכן שאני צורך. חצופים.

עדכון (כמה דקות אחרי פרסום הפוסט):

ניסיון לשלוח פניה באמצעות אתר סלקום כושל. כמו השירות שלהם:

דויד קיירזנובסקי מבלוג האבטחה operation n גילה פרצת אבטחה באקיזמט לוורדפרס (מצוינת גירסה 2.1.3, אבל כנראה רלוונטי לכלל הגרסאות).
כרגע עוד אין פרטים מדויקים על מהות הפרצה, מאחר ודויד מחכה שמשתמשים ישדרגו לגירסה מתוקנת ששוחררה ביום הדיווח, תודות לצוות וורדפרס.

לא הבנתם? שדרגו עכשיו.

אני רוצה לוודא משהו.

למיטב הבנתי, כשאני פונה לבזק על מנת לפתוח קו adsl ואחרי כשעתיים מתקשר אלי בחור נורא נחמד מבזק בינלאומי ואומר לי שהוא מבין שהזמנתי תשתית לאינטרנט ואני צריך ספק שירות זה לא חוקי, נכון?

ועד שאני מקבל תשובה…

למיטב הבנתי, כשאני מזמין מבזק קו adsl והמוקדנית הנורא נחמדה בודקת משהו, ואז אומרת לי ש-hot (ספק התשתית הנוכחי שלי) ”לקחו משהו מהקו, אז צריך לבוא טכנאי שלנו לסדר - יום רביעי ב-1800 זה בסדר?“, כשלמעשה היא משקרת ומנסה להסתיר את העובדה שבזק עצמם התקינו מרבב על הקו ועל כן ה-adsl לא יעבוד כראוי עד שהטכנאי לא יסיר אותו, זה לא הגון, נכון?

האם באמת כל כך קשה לומר את האמת, או לקמץ בפרטים (לא שאלתי מדוע צריך טכנאי - רק רציתי קו - היא נידבה לי את השקר, וגם את האמת כשעמדתי אותה על טעותה)? מה יש לחברות הללו?

אז אחרי שהתעוררה המחשבה לעבור החלטתי לבדוק את עצמי, והתנתקי מחלונות.

לינוקס, הנה אני בא. קחו את הנאמר כאן יותר מכל כהתנסות ראשונית. לא היתה לי שום כוונה להיאבק על מנת לעבוד עם המחשב שלי. אני בא עם ידע של ניהול לינוקס כשרת, לא כשולחן עבודה, ללא ממשק חלונאי, ועם הרבה שנים על חלונות של מיקרוסופט. אולי כדאי גם לציין שאני מתקין על לפטופ, דבר שקצת יותר מקשה על מערכת ההפעלה. מצד שני, החומרה די סטנדרטית - אינטל קור דואו, גיגה זכרון, כרטיס רשת רילטק, רשת אלחוטית של אינטל, כרטיס קול אינטל HDA, וכרטיס מסך אינטל 950GMA.

תחילה, מאחר ומדובר היה בניסוי, צריך לפּרטש. החלטתי ללכת על הפצת זביון לינוקס, שכן, כפי ציינתי, כבר טענתי אותה בעבר והיא נראתה לי די טובה. מלא בכוונות טובות, העליתי אותה וניסיתי להשתמש בתוכנה המובנית על מנת לפצל את הדיסק שלי. בובקס. לא עבד. טוב נו.. מזל שיש את ג‘יפארטד לייב סי.די.. למי שלא מכיר, זה כמו פארטישן מג‘יק, רק, כמיטב המסורת הלינוקסאית, חינם. חמישה קליקים ובערך שעתיים אחרי ויש לי 15 גיגה מוכנים ומזומנים ללינוקס דסקטופ הראשון שלי.

התקנתי את זביון 3.26, הגרסה שכבר היית לי צרובה מלפני כמה שבועות. אז דבר ראשון - זביון יפה. זה לא רק בריל. היא פשוט יפה. הטפט הראשוני, תפריט ה-“התחל“ שלה, הכולל לאונצ‘ר, מריץ אפליקציות דמוי קוויקסילבר (מק) ולאונצ‘י (חלונות), מובנה, קיצורים שמישים. סביון מגיעה במודל הכל כלול - אופן אופיס (האלטרנטיבה לאופיס כמובן..), אבולושן (תחליף אאוטלוק עם חיבוריות לאקסצ‘יינג‘), תוכנת וי.פי.אן, סקייפ, פיירפוקס, סימונקי ועוד ועוד. לכל תוכנה מינימום שלוש אלטרנטיבות. מה לא עבד לי? הרשת האלחוטית בבית, המוגנת wep, דורשת מפתח ומנהל הרשתות של זביון לא הסכים בשום אופן לשמור לי אותה (למרות שעשה סימנים של כאילו, וביקש באופן קונסיסטנטי את הסיסמה לארנק הוירטואלי שלי (אגב, גם פיצ‘ר נחמד). ותוכנות הצריבה, שיש כאילו למכביר בדיסטרו, כולן ייצרו לי תחתיות. וכן, לא הצלחתי לשכנע את הזביונת שאלט+שיפט מחליף שפה. ואולי מכל לא אהבתי שניהול החבילות נעשה דרך emerge. יאללה בי.

התקנתי את אובונטו 7.0.4, פייסטי פאוון, או בעברית עופר עצבני. אהבתי את הממשק הנקי מאוד. אבל אחרי זביון, הנקיון הזה הרגיש לי כמו ללכת בתחתונים ביום די צונן. הבסיס היה שם כמובן - פיירפוקס, אופן אופיס, אבולושן, וגם אהבתי את התפריט הבסיסי של הוספה והסרת תוכנה. עברית עבדה לי מיד, דרך אלט+שיפט האלמותי. רשת אלחוטית לא עבדה לי כלל וכאמור, מאחר ולא היית לי כל כוונה להתחיל להיכנס פנימה ללא החלטה ברורה שזה הדיסטרו שאני רוצה, אמרתי לה סיונרה.

התקנתי את סנטוס 5. למען הגילוי הנאות, עם סנטוס (או PNAELV עליו היא מבוססת) אני מרגיש בבית - זה הדיסטרו איתו אני עובד יום יום על שרתים. ולמרות זאת, דבקתי בהחלטה ש-“לא נכנס פנימה“. אין עברית, אין רשת אלחוטית, ננננננקסט!

התקנתי את זביון 3.3 אחרי הורדת הדי.וי.די העדכני. אותן בעיות מהגרסה הקודמת, רק שהפעם כרטיס המסך לא זוהה כראוי, הגדרות התצוגה והאקסלרציה לא עבדו. שיט אין דה יוגורט.

חזרתי לאובונטו. החלטה הייתה קלה יחסית - העברית עובדת, את בעית כרטיס הרשת אני כבר אפתור, וחבילות נוספות ניתן להתקין די בקלות. ואכן, בעית הרשת נמצאה די מהר והיתה פחות סבוכה ממה שחשבתי. התקנתי את בריל, gaim על מנת להתחבר ל-gtalk, msn ו-y! messenger, סקייפ ויאללה קדימה. עבודה. נתקע. רסט. עבודה. נתקע. רסט. עבודה. נתקע. כמעט והתייאשתי - אני והשטויות שלי. איפה בילי לנד, כולה אי של נוחות? עוד צ‘אנס קטן אולי? מישהו באיזה פורום עלום כתב שבעיות התקיעה נגרמות ע“י פיירפוקס. שוא“ש? היתכן? כן, כן. עם מעבר לאפיפאני, דפדפן אחר באובונטו, לא נרשמו עוד תקיעות. עוד כמה שינויים כמו מיפוי המחיצה של חלונות כניתנת לכתיבה (ברירת מחדל בזביון, אגב) ונותרתי רק עם בעיה אחת של שליטה נוחה בווליום.

בקיצור (ותאמינו לי שיש עוד הרבה מה לכתוב על חווית המעבר), אני על לינוקס, ודי נוח לי. אני לא ממליץ לאף אחד על החוויה כרגע. חלונות שנות אור קדימה בנוחות משתמש, לפחות ההתחלתית.

עוד טיסה, עוד בדיקה, והאינטרנט האלחוטי החינמי (תודה!) של 012 בנתב“ג עדיין לא מכיר בפיירפוקס בגלל אותו באג מטופש.

חיוך קטן ללילה טוב. על פי טקנט, (ויה פול קדרוסקי), בעיית אבטחה מזן חדש לגמרי, הישר לויסטה הקרובה אליכם.

לויסטה יש מנגנון מצוין לזיהוי דיבור, כן?

ומה קורה אם מישהו שולח לכם לכם קובץ מפ3 המכיל ”פתח מסמכים.“ אה, כן, וגם ”מחק הכל“?

וגם תזכורת קטנה עד כמה טובה מערכת זיהוי הדיבור. אולי זה מה שיציל את כולנו..