:: מיומניו של לקוח ::

אני אוהב את הטלפון שלי בשנה האחרונה. מוטורולה RAZR V6 MAXX, ולפני שמישהו קופץ, גם אני, כמו כולם, אהבתי את נוקיה. עד סימביאן. שלא כמו כולם, אני לא מעריץ בעיוורון-מושפע-שדה-עוות-מציאות-ע“ש-סטיב-ג‘ובס את האייפון.

ה-V6 פשוט טוב. פשוט. וטוב. זריז (מוכן להתחרות עם כל סימביאן, ללא קשר למספר רשומות), תמיכה בעברית טובה מאוד, דפדפן בסיסי שעושה את העבודה, נגן מדיה נחמד (עם אוזניות סטריאו מגושמות), ותקשורת נתונים HSDPA (לחברה משירותי דטה, אם אתם עדיין אותם חברה, וגם אם לא, שאפו על הרשת המצוינת) מעולה שהצילה אותי ביותר מהדגמה אחת של בוקסי, ונווט נוח של תפריטים. באמת לא רוצה יותר. טלפון שהוא טלפון ועוד קצת. ולא להיפך, הרבה עם מעט הטלפון.

כשהפסיק לעבוד כליל לפני כחודש רצתי מיד למרכז השירות של סלקום.

הטלפון החלופי היה נוקיה 6120C. לא סימביאן=לא רע, עיצוב תעשייתי מזעזע, ספציפית מקשי התפריטים הצמודים זה לזה, מתחמם בטירוף בעת שיחה כאשר מחובר לרשת 3G (ברירת המחדל) וכן מחזיק כחצי יום כאשר ברשת זו בשימוש יחסית נמוך. טיפ מחבר: ביטול מצב דואלי (כלומר רשת 3G עם GSM כגיבוי) ומעבר ל-GSM בלבד משפר פלאים את בעיות ההתחממות וחיי הסוללה. יום אחרי, אני מקבל טלפון מסלקום לתיאום החזרת המכשיר, ומיד בתום השיחה מתקבלת הודעת סמס: הטלפון שלי יגיע עם השליח ביום כך וכך, בין השעות כך וכן. סבבה.

תוך יומיים המוטורולה חזרה אלי, עובדת. מעביר לאנגלית, מגדיר הגדרות, מחזיר את הסימניות בדפדפן, שם תמונה של הילד ברקע.

עוברים שבועיים, המקשים מפסיקים לעבוד. למזלי כטלפון פומית לפחות יכולתי לענות. חזרה לסלקום, חזרה לנוקיה 6120C חלופי. תיאום שליחות, סמס, סבבה.

תוך יום המוטורולה חוזרת מתיקון. אנגלית, הגדרות, סימניות, תמונה של הילד ברקע.

עובר שבוע, המכשיר מת. סלקום, נוקיה 6120C, תיאום, סמס, סבבה (מי שקרא כאן בעבר יודע שיש לי אורך רוח יותר מהממוצע).

תוך יום המוטורולה שוב חוזרת מתיקון. בערך – המגעים של חריץ הסים שבורים. השליח של סלקום לוקח איתו את המוטורולה בחזרה (ומסנן שאני כבר הלקוח השלישי באותו יום המסרב לקבל את המכשיר חזרה) ומשאיר אותי שוב עם טלפון ללא מספרי טלפון, ללא יומן, שאינו תואם את הדגם שלי ואני בטח שלא מתכוון לבזבז מזמני להמיר בין גיבוי המוטורולה לנוקיה, וללא רשת נתונים שמישה: כאמור, אם אני מפעיל את רשת דור 3, טלפון מתחמם, חיי זוללה (התפלק לי ה-ז‘, אבל זה יצא נחמד בהקשר) שואפים לאפס. לא אופטימלי, בלשון המעטה. עובר יום. ועוד יום. אין תיאום, אין סמס, אין שירותי דור 3 (ויש דמו של בוקסי בבוקר, צריך שירותי תקשורת נתונים כגיבוי לרשת המקומית). מתקשר לסלקום. למוקדנית אין מושג מה קורה ומפנה אותי לשירות הטכני. עונה לי בחור חמד בשם איתן, אני משתדל להיות נחמד, אבל שאיתן עונה לי שלא מופיע לו שהמכשיר במערכת, ושצריך לברר היכן הבּדיד שלי (כן, בּדיד, ככה הם קוראים לזה), פעולה הלוקחת עד 48 שעות. הסבלנות שלי מתחילה להתקרב לקיצה.

מה זאת אומרת לא ידוע איפה המכשיר שלי? אם לא הייתי פונה הייתי נשאר עם החלופי לעד? זה כלי עבודה ראבק. אני מבקש לדבר עם הבוס.
”הבוס לא יוכל לעזור לך“, מסביר איתן.
”אז עם הבוס של הבוס.“
”גם הוא לא יוכל לעזור לך, אבל תן לי צ‘אנס.“
אני נאחז במיקרומטר האחרון של הסבלנות. ”לך על זה.“
והאמת, שיחק אותה. חזר אלי תוך זמן קצר, ”הבּדיד נמצא“, בישר לי. רוצה לתאם ליום שלמחרת (כלומר, היום).
”יאללה, תוציא שליח.“
”ערב יום הזכרון, אין שליחים.“
”תשלחו מונית.“
”אי אפשר“
”אפשר לבוא לקחת?“
”לא מאצלנו.“
”אני צריך את הטלפון למחר בבוקר.“
”תן לי לבדוק, הוא אומר. אני חוזר אליך.“
חוזר אלי: ”אי אפשר.“
”למה?“
”הטלפון במעבדה, עדיין בתיקון.“
…
לא משנה. תאמנו להיום בצהרים. סמס. סבבה זה כבר לא. למעט איתן שניסה לעזור.

עשיתי את הדמו, הרשת המקומית עבדה עד כדי, לא נגרם נזק.

צהרי היום, שליח מגיע, כולו חיוכים - ”קבלת טלפון חדש“. נותן לי את המוטורולה עם פתקית שלבטח הייתה משביזה כל מי שאין לו גיבוי ”לקוח יקר, לצערנו לא ניתן היה להעביר את הזיכרונות“ או משהו בסגנון. דווקא יש גיבוי. אני בסדר עם זה. טלפון חדש זה קצת עוות המציאות. די ברור לי שהרכיבו את הטלפון הזה משאריות. אבל לפחות קיבלתי בחזרה טלפון שאני יכול לחזור ולהשתמש בו. נכון?

זיבּי.

לא עוברות 10 דקות, אני מקבל צלצול. עונה. לא שומע כלום. מנתק. שוב צילצול. עונה. לא שומע כלום. מה?? אני מנסה להתקשר מהמשרד. לא שומע כלום. משחק עם המכשיר קצת. שוב מחייג. הכל בסדר. אולי הזיתי? אולי בעיית רשת? המכשיר עובד. טוען גיבוי, אנגלית, הגדרות, סימניות, תמונה של הילד ברקע.

בדרך הביתה. מתחיל לכתוב את הפוסט הזה ברכבת, בכלל כי רציתי לכתוב על חוצפה אחרת של סלקום (כבר מגיע לזה).

מגיע הביתה. אשתי מתקשרת. לא שומע כלום.
ושוב. ולא שומע כלום.
ושוב. ולא שומע כלום.

מישהו כן ישמע ממני מחר בבוקר.

תג המחיר על השירות של סלקום עומד כרגע, מבחינתי, על RAZR2 חדש מקופסה. לא משאריות. מקופסה. שידי טכנאי סלקום לא נגעו בו. נראה מה יהיה.

אה. כן. החוצפה האחרת של סלקום שראיתי היום לראשונה:
נראה לכם באמת שאתם הולכים לדחוף לי לכל עמוד את ארבעת האיקונים המאפנים האלה, המקטינים את המסך בכ-1/5 ודורשים ממני עוד קליקים בכל דף על מנת לדפדף קדימה? אני מקווה שלפחות אתם מורידים את משקל הקבצים הללו מספירת הבתים לחיוב. זו התערבות בוטה בתוכן שאני צורך. חצופים.

עדכון (כמה דקות אחרי פרסום הפוסט):

ניסיון לשלוח פניה באמצעות אתר סלקום כושל. כמו השירות שלהם:

הפוסט הזה נכתב ביום חמישי, 01 במאי 2008, בשעה 23:30, והוא שייך לנושא כללי, צרחנות, צרכנות, סלקום, בוט רקוב, ישמר הקונה, ישמר המוכר. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏