:: מיומניו של לקוח ::

לא ידעתי ששעתיים ורבע (וממשיכים לספור) יכולות להמשך כל-כך הרבה זמן.

אין לנו מילים אחרות בכדי לתאר את המצב למעט לומר כי בלוגלי נפל. צר לנו מאוד, אך השרת שבלוגלי יושב עליו, אינו זמין משעה 11 לערך.

לא כל הפרטים ידועים לנו עדיין, אך מה שכן ידוע הוא כי השרת ”נפל“ ולאחר האתחול שלו נדרשה בדיקה של מערכת הקבצים (fsck). ריצת הבדיקה עורכת זמן ואורכה תלוי במספר גורמים כגון גודל הדיסקים ומצב הקבצים.

כרגע אין לנו אלא להתנצל ולקוות כי בלוגלי יחזור במהרה. נודה למי שיכול שיפיץ את המידע הזה כך שמשתמשי בלוגלי יוכלו לקבל עדכון כלשהו.

צוות בלוגלי

–

ועוד משהו ממני - יש לנו כמובן גיבוי, ולפחות בהיבט זה אין מה לדאוג. על יציבות השרת הנוכחי (99.6%) אלעד כבר כתב בעבר, ואני יכול לעדכן שאנו מחכים בקוצר רוח לשדרוגו בשרת חדש ואחסון בחווה חדשה, כפי שהובטח לנו ע“י ספק השירות.
שלא נדע עוד ימים כאלה.

תום

–

עדכון - 17:40 (כ-7 שעות אי זמינות בנתיים) על פי סייט5, החל תהליך של ביסוס חומרה ובקרוב יתחילו עם שיחזור גיבוי מאמש. בנוסף, לנו יש גיבוי מחמש לפנות בוקר זמן ישראל, כך שתלוי באיזה גיבוי הם ישתמשו, יתכן ואנו נבצע שיחזור נוסף.

עדיין אין לנו צפי לגבי זמינות שירותי בלוגלי, אבל מקווים שתהליך זה גם יפתור את הנפילות הקטנות (אך מעצבנות) שהיו לנו עד כה.

עדכון - 19:00 בלוגלי חזר!! אנו עדיין בודקים, אבל בנתיים נראה טוב.

(דרך דיג) גבירותי ורבותי, סטיבן קולבר(ט) הוא האמריקאי החי המדהים מכולם. זו האמתיות, ישר ממעי שלי. ועל כן אני נענה ברצון לקריאתו לגרום גם לגוגל להבין זאת.

nope. there is certainly no doubt in my mind to the fact the stephen colbert is indeed the greatest living american. and my personal hero. well, at least his giant brass balls are, anyway.

עדכון: הפוסט נכתב בחלקו בשבוע שעבר, בעת עומס. הזנחתי, ובנתיים סטיבן כבר מזוהה עם התואר המתאים לו. כבוד.

לא חשבתי שזו דילמה בה אתחבט אי פעם. אבל הנה, לחיים יש דרך לצבוט לך בלחי ולעורר אותך לשאלות קיומיות כמו ”האם אני רואה עצמי כמשתמש מק“.

אני משתמש בחלונות שנים, נוח לי עם הסביבה. אני מכיר את החסרונות שלה אינסייד אנד אאוט גם כמשתמש וגם כאיש IT, אבל אני גם מכיר ביתרונות האדירים שלה. זה לא אומר שאני מגביל עצמי לחלונות, ובאופן כללי אני חושב שאני בוחר ללכת על מה שהכי מתאים לצרכים. אני לא עובר ללינוקס על גבי שולחן העבודה, כי למעט זביון לינוקס, אותו ניסיתי לאיזה שעה לפני שבועיים, עוד לא מצאתי שולחן עבודה לינוקסאי שלא גורם לי לפתוח חלון טרמינל אחרי חמש דקות שימוש (ואסייג גם את זביון בכך שיותר התמקדתי ב-eyecandy שלו לעומת שימוש פרופר, כך שיכול מאוד להיות שגם הוא לא שם בשבילי). אני אני משתמש בלינוקס המון כשרת כמעט לכל דבר אפשרי. ולהפך עם חלונות, בה אני לא משתמש כשרת, למעט לטובת Exchange (ניתן לקרוא גם כאן בתגובות).

היה לי דסקטופ של מק על שולחן העבודה, מסך ליד מסך, לשבוע או שבועיים לפני כשלוש שנים, ולא כל כך אהבתי. יותר נכון, לא הרגשתי שום צורך לעבור.

אני לא אוהב את אקספלורר של חלונות (לא הדפדפן, זה שעובדים על קבצים איתו), ועוד הרבה פחות אהבתי את האלטרנטיבה של מק (finder?). בשבילי רק total commander. כך אני מנהל את קבצי. כך אני מריץ תוכנות. כך אני פותח זיפּים, רארים, טאר גי זטים, רואה תמונות, מריץ סרטים. אפילו פטפ אני עושה ככה. אני לא יודע אם יש אלטרנטיבה לזה במק. האם במעבר אני אאלץ לעבוד עם מערכת רב חלונאית לניהול קבצי? בלי אלט-אפ7 לחיפוש? בלי קונטרול-די לקיצורים? אני לא חושב שאני מכיר בתת-מודע, בסוג הפעולות שכבר לא חושבים מאית שניה כיצד לבצע אותן, דרך אחרת לצפות בתוכנם של קבצי טקסט מאשר אפ3, או לערוך אותם עם אפ4. הכל כבר ברמת רפלקס. מותנה, שיש לי טוטל קומנדר, ודרכו… טוטל קונטרול.

יותר מזה, אני גם נוטה להסכים באופן כללי עם המניפסט בעל השם הבעייתי אני שונא מק, אותו הייתי משכתב את לאני לפעמים שונא משתמשי מק ומה שהם מייצגים. אני מדבר על אותם משתמשי מק המצליחים לעצבן אותי כשהם מפנים אותי לבררה, כביכול שוחטת פרו קדושות, כמו למה אפל מק ביתי מתאימים לארגון, כשכבר בדף הראשון, בשש נקודות, כתוב גיבוב של שטויות שקומפיוטר וורלד צריך להתבייש שהוא מעז לפרסם.

והנה, למרות הכל, אני חושב על מעבר, כחלק מהתחלה חדשה. אני מסתכל על הדסקטופ שלי, ולמעט זוג החלונות הקדושים של טוטל קומנדר, ווינדוס לייב רייטר, וג‘יטוק, לא ממש יחסר לי כלום. בן אומר שגם ככה אפשר לעבוד עם פרללס (אבל אז, בעצם, מה הרעיון?). לגון סיפר לי שהוא מאוד שלם עם המעבר. אני גם מקווה שאבנר יעלה על הכתב קצת על ההתנסות שלו עם המק החדש.

מה דעתכם?