הבוקר הילד אמר שהוא רוצה שעון. כמו של אבא. אז מהגן ישר הלכתי לחפש שעון (בסוף מצאתי בהפנינג (על השקית כתוב www.e-happening.co.il, אבל אין כזה אתר, ועל פי whois אין כזה שם מתחם), שעון אנאלוגי כחול עם דגים, 59.90 ש“ח. קניה מצוינת לעומת שעונים מפלסטיק סיני ב-9-12 ש“ח שלא היו מחזיקים שלוש דקות).
בדרך עברתי בחנות שמונצס בשכונה, שעון לשביעות רצוני לא מצאתי שם, אבל דיסק של הראל סקעת כן. קניתי, ועל הדרך גם את קרן פלס (שלא ידעתי, אבל גם כתבה לסקעת עפ“י הבוקלט שבדיסק שלו).
להראל סקעת יש מקום חם בליבנו, בעיקר לחלק הטוב יותר שלי, מאז שהנעים לה את השהייה בבית היולדות לפני הילד. בכל אופן, בעודי מקשיב לדיסק ברכב, נזכרתי בכתבת השער של ”7 ימים“ עם חווה אלברשטיין בה דיברה החווה בגנות תופעת כוכב נולד (תודה לוולווט שמזכירה שזה היה ב-17 למרץ השנה).
אני חושב שאני מבין מאיפה אלברשטיין דיברה. מתוך צרות עין של הז-בין (בשבילי) שאינה מסוגלת לדבר, להערכתי, ליותר מ-5% באוכלוסיה כיום. ליצירה איכותית (סובייקטיבית) יש מקום, כמו צמח בר – אבל גם ממקום זה לא צריך לבוא עם השמצה של הלא נודע האיכותי (גם סובייקטיבית). קחי לך פרס על מפעל חיים, וצאי לנו מהם.
אני אישית מעריך את המפעל הנקרא כוכב נולד, למעט כמה שטיקים, שצריכים היו להיות מודחים במוקדמות, כמו מיכאל ”מישקה“ קירקילן (בעונה הנוכחית, דוד סלם. קומפרן?). נכון, זה קיצור דרך. נכון, זה מסחרי. נכון, לראות את מרגול והמאסטרו כל שבוע על המרקע זה קשה. אבל..
אבל הילדים האלו כל כך מוכשרים! לכו תדעו באיזה סופרמרקט ובייביסיטרים נינט (סחטיין על האתר המושקע!) היתה צריכה לעבוד. או כמה שנים שירי מיימון (אתר לא משהו - לינק שבור כבר בכניסה, חוצמזה שחור זה כל כך web 1.0 rev 97) היתה נרקבת במלונות אילת. או גבסו היה כותב למגירה בעודו עובד במשרד אפרורי. סקעת היה אולי מתבזבז כמה שנים בשוליים, ואיכשהו מגיע אולי לערוץ הילדים במקרה הטוב.
הסמס שלי בדרך, זהבית פסי.
(גילוי נאות: אינני מתיימר להבין במוסיקה. אני אוהב מה שאני אוהב. ולא מה שלא.)