:: מיומניו של לקוח ::

זה חיכה לי במייל בבית (תודה עקיבא).

אמנם זה אספסוף (כמה מאות איש במדינה של מאות מיליונים), אבל עדיין מאוד מציק.

זה מפריע לי בכמה רמות, חוץ מהגזענות והאנטישמיות הבוטה.

אני בדעה שלעיתים אנחנו (כעם) קצת מגזימים, ודוחפים את עניין השואה לכולם בפנים, ובדרך גם שוכחים שלא רק אנחנו נרדפנו ונרצחנו (על פי ויקיפדיה, ”מספר הקורבנות בין 9 ל-11 מיליון, ואפילו מספר הערכות מדברות על כ-26 מיליון“). וכן שוכחים להסתכל קדימה, ונשארים תקועים במקום עם הזיכרון הזה, תמיד במגננה.

כל כך הרבה פעמים שמעתי את המשפט ”כולם שונאים אותנו, כולם אנטישמיים“, וגם ”ההוא נאצי“ ו-“ההם נאצים“ (תוך שימוש מכוון היטב בזיכרון הקולקטיבי שלנו על מנת להעביר נקודה עד כמה הוא והם שונאים אותנו או אותם, כקבוצה סקטוריאלית כזו או אחרת, או כעם), ובד בבד אנחנו משתמשים כל כך בקלות במילה (הבדרך כלל גזענית בקונטקסט המיושם) ”גוי“.

ושאני רואה אנשים כאלה, אספסוף ככל שיהיו, זה צורם לי.

זה גורם לי לחשוב שאולי אני טועה. אני שונא אותם על כך שהם מזכירים לי.

הפוסט הזה נכתב ביום חמישי, 08 ביוני 2006, בשעה 1:55, והוא שייך לנושא כללי, מחשבות. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏