:: מיומניו של לקוח ::

נתבשרתי הבוקר שיש גבול ליוהרה הישראלית. ודווקא כשצריך אותה. אם עד לפני כמה ימים בלו-סקיוריטי, ובראשם ערן רשף, היו לוחמניים, היום הם קפצו בחזרה לביצה, ונעלמו. נעלמו כלא היו. הצפרדע הכחולה על הדסקטופ שלי מראה סימני מצוקה – ”אין קשר לשרת“. גלישה לאתר – כלום. שרתי ה-DNS בהם הם משתמשים לא מחזירים תשובות.

אני הייתי בצד של אלו החושבים שהפתרון של בלו-סקיוריטי היה לגיטימי – יש לי זכות שתא הדוא“ל שלי יהיה נקי מזבל, ויש לי זכות לבקש לא לקבל את הזבל. וכך הצפרדע הייתה פועלת – מבקשת עבורי, אוטומטית. עבורי, ועבור עוד חצי מליון משתמשים רשומים.

בלו-סקיוריטי על פניו הצליחו למצוא נוסחה עובדת כנגד הספאם, אין דרך אחרת להסביר איך הם הצליחו לעצבן את הספאמרים, מה שהוביל למתקפה על השרתים שלהם, ולאחר מכן פגיעה ב-TypePad, אתר המספק מקום לבלוגרים, ובינהם גם הבלוג של בלו-סקיוריטי.

סיפור המתקפה העלה את בלו-סקיוריטי לתודעת הרבים, קיבל כיסוי נרחב בתקשורת, ושכנע רבים, אני מניח, כמוני, שאמנם הכרתי את בלו-סקיוריטי עוד לפני, אבל עד אותו רגע לא חשבתי להשתמש בשירות שלהם, להצטרף לשורותיהם, ולהיות פעילים למען ניקיון התא דוא“ל שלהם ושל אחרים.

מוזר לי מאוד שבלו-סקיוריטי התקפלו בצורה כזו. הפרסום וההצלחה היו יכולים להניב להם לא מעט כסף מהשקעות. יש עוד כמה דברים מסריחים (כמו איך מישהו עם רקע באבטחת מידע נפל קורבן למתקפת DDOS, כשיש פתרונות ברורים איך להימנע מזה).

אני מניח שעכשיו הזמן לעשות פתרון תואם בלו-סקיוריטי, אבל מבוסס רשת P2P. מישהו מרים את הכפפה?

הפוסט הזה נכתב ביום רביעי, 17 במאי 2006, בשעה 11:34, והוא שייך לנושא כללי, צרחנות, צרכנות, טכנולוגיה, ספאם. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏